סיכום הסיור הלימודי לירדן / צחי הררי

ירדן 2011בוקר יום שלישי, 12/4/2011, השעה 5:30 בבוקר וגשם יורד בחוץ, סגירות אחרונות של הציוד. הגשם, כמו לפי הזמנה מפסיק בדיוק כשאני עומד לצאת, ומשאיר שמיים בהירים שבהמשך יאפשרו תצפית מצויינת אל המקומות המוכרים לנו מהיום-יום כאן, בעמק הירדן, רק שהפעם נראה אותם מהעבר השני של הגבול ושל הירדן.

הרקע לסיור:

הסיור הלימודי אל עבר הירדן הוא תולדה של הקורס "רגיונאלי עבר הירדן" עם פרופסור חיים בן-דוד, הוא התחיל למעשה "להתבשל" כבר לפני שנה, עת יצאו הסטודנטים מהמחלקה ללימודי א"י במכללה האקדמית כנרת לסיור לימודי של 10 ימים במצרים העתיקה, הסיור המוצלח ההוא יחד עם הזכרונות על סיור מוצלח לירדן שיצא מהמכללה ב- 2007 ויחד עם צוות סטודנטים רציניים משנה א' ו-ב', הביאו ליציאת הסיור הזה אל הפועל.
אז אפתח בתודה ענקית ליוזמים ולפעילים בארגון הסיור: בראש ובראשונה – הסטודנטית ליטל שטרן שהיתה אחראית על כל ההפקה, לסטודנטיות טל בר, עתליה טורים, מורן מסאי, טל קדוויל ואביה חן, לסטודנטים תום חזן, אמיר טל וראש צוות הלוגיסטיקה – אלי כחלון, לכל הסטודנטים והסטודנטיות שסייעו ולקחו על עצמם אחריות: איילה, סיון, צופיה, חנוך, דרור, סשה ושלומי שלא נטשו את המנגל, תודה גם לאמנון מישר וצביקה זינגר על ארגון הציוד, וכמובן לסעדיה עוזירי שהנעים את זמננו בשירים וחיקויים ודאג שמפלס הצחוק יעלה. אם שכחתי מישהו – אני מתנצל (אפשר גם להזכיר לי…)
בצד הניהולי פעל במרץ גלעד פלאי – מדריך טיולים וותיק המטייל בירדן מיום חתימת הסכמי השלום (ואולי גם לפני?) ובראש החבורה – פרופסור חיים בן-דוד שהדריך במשך כל הטיול באופן שאין מילים לתאר!

אל הסטודנטים ללימודי ארץ ישראל הצטרפו עוד כמה חוקרים ואנשי אקדמיה:
פרופ' חנוך לביא – נשיא המכללה האקדמית כנרת, מומחה לגיאומורפולוגיה שתרם לנו מידיעותיו וגם ממרצו, שמחנו לגלות שמאחורי התפקיד הנכבד יש בן-אדם צנוע, טוב לב ושש לעזור – לא כל נשיא מוסד להשכלה גבוהה היה נכנס למטבח לקצוץ סלט ולשטוף כלים! חנוך כבר הודיע שהוא פורש בסוף השנה מתפקידו. אני מקווה שמחליפו יהיה אדם כמותו ושמח על שהוא החליט לבלות את "חופשת השחרור" שלו איתנו.
ד"ר ינון שבטיאל – חוקר המערות הנודע שגם תרם מידיעותיו וגם עזר בתקשורת עם הארכיאולוגים המקומיים בערבית המשובחת שלו.
ד"ר עוזי ליבנר – ארכיאולוג בוגר המכללה שגם שמח לענות לשאלותינו בזיהוי חרסים וממצאים ארכיאולוגיים.
ועוד בני משפחה וחברים.

לדף הסיקור המלא של הסיור לירדן

לתמונות מהסיור

למפת האתרים ע"ג מפת גוגל

להורדת הנקודות בפורמט KMZ (בתוך ZIP) המתאים לטעינה בגוגל Earth

היום הראשון 12/4/2011 – גלעד

עברנו את הגבול במעבר הגבול הצפוני – שייח חוסיין, הנמצא במרחק של כחצי שעת נסיעה מהמכללה. המעבר היה חלק, אפילו חלק מדי. בניגוד לכל האזהרות שחיים וגלעד למודי הניסיון הזהירו אותנו – לא נתקלנו בשום בעיה! עברנו מהאוטובוס  הישראלי לירדני מהר יותר ממה לוקח לעבור רכבת בתל-אביב מרכז…

מעבר הגבול
הצוות הירדני שהתלווה אלינו כל משך הטיול הורכב ממורה הדרך הירדני – נאג'די (דובר עברית, תושב יריחו לשעבר), שוטר – אחמד, דובר אנגלית טובה, בן לבכיר במשמר הנשיאותי של המלך, וחייל מובחר בזכות עצמו (כך על-פי דבריו והעיטורים שענד), וכמובן הנהג המקצועי והאדיב – עלא, שנהג ללא תלונות בכבישים ובשבילים מהבוקר עד הלילה.
התחלנו בנסיעה לאורך כביש הבקעה המזרחי (הירדני) לכיוון צפון, תוך כדי מעבר בשטחי החקלאות הנרחבים אליהם אנו מביטים בקנאה כל יום מהצד הישראלי. עברנו בעיירה הגדולה שונה ונסענו לאורך "המוביל הארצי" הירדני, הלא הוא תעלת הע'ור (מבטאים רור) המובילה מים דרומה לאורך בקעת הירדן. במפגש עם הירמוך פנינו איתו מזרחה והתחלנו לטפס לגובה במקביל לכביש בצד הישראלי המוליך אל חמת גדר אל העיר ההלניסטית-רומית-ביזנטית: גדר.

בגדר פגשנו לראשונה את המקומיים וגם את הסוחרים שבהם, שעטו עלינו בהצעות נדיבות למתנות חינם gift-no-money. למוד ניסיון מהשנה שעברה במצרים, (אז האמנתי כי אכן הסוחר הצעיר מעריך שבאתי מישראל ובאמת רוצה לתת לי מתנה שבסופו של דבר שילמתי עליה כפל כפליים) הפעם פשוט התעלמתי ונמנעתי מליצור קשר עין. זה עבד. אם כי נראה שמלכתחילה הירדנים היו פחות נחושים מעמיתיהם המצרים.
העיר גדר היא עיר-מדינה = פוליס, עיר הכפופה לשלטון האימפריאלי, אך מנוהלת ע"י כלל אזרחיה – מקומיים, מהגרים וחיילים משוחררים, בשוויון חובות וזכויות. סוג של חיים עליהם יכולים המקומיים בימינו, 2,500 שנה אחרי, רק לחלום, או להאבק…
בגדר ראינו את שרידי מגדל טבריה העגול והמיוחד והלכנו לאורך הדקומנוס עד לקצה העיר הגלויה, משם השקפנו אל המרחב הצפוני-מערבי וניסינו לאתר בו את שרידי ההיפודרום ושאר המבנים המאפיינים פוליס, שלא נמצאו בתחומי האתר התיירותי. מנקודה זו יכולנו גם לראות, תודות לגשם שניקה עבורנו בבוקר את האוויר, את דרום-מערב הכנרת, את טבריה ואפילו את צפת.
חזרנו לאורך הדקומנוס עד לאמצע הדרך ופנינו מזרחה אל נקודת תצפית מדהימה מעל מוצב ירדני נטוש המשקיף אל חמת גדר ודרום הכנרת – ולראשונה ראינו את מכללתנו האהובה מזווית שלא הכרנו… זה הזמן לציין שגדר היא הפוליס  הקרובה ביותר למכללה, בקו אווירי, כמובן. קרובה יותר אפילו מהיפוס, היא סוסיתא. (עיר עתיקה יותר וקרובה יותר היא בית-ירח).
בנקודת התצפית, לאחר סקירה גיאוגרפית-ישובית על דרום הכנרת, הגליל והגולן, מפי חיים בן-דוד, שמענו את חוויות ההפגזות הירדניות על קיבוץ דגניה ב' מפי ותיק המשתתפים בסיור – אמנון מישר, שסיפר איך הוא השתכנע לרדת עם מירל'ה, אשתו, והילדים למקלט לאחר שביתו ספג פגיעה ישירה של פגז. צביקה וצביה זינגר המשיכו וסיפרו שבאותה תקופה הם קיוו שיתחילו לירות עליהם פגזים מרחוק, כל עוד יפסיקו לצלוף בהם הצלפים מקרוב בזמן שהם ניסו לייסד יישוב חדש בחמת גדר, עד שהתייאשו ועלו לרמת הגולן וייסדו שם את קיבוץ מבוא חמה.
מהתצפית חזרנו דרך הדקומנוס, ראינו את המונומנט הגדול והמשכנו אל התיאטרון הרומי שהשתמר בצורה יפה עד כמעט חצי גובהו.

התיאטרון הרומי

מגדר יצאנו לכיוון דרום-דרום-מזרח, עברנו בפאתי העיר הגדולה אירביד ועלינו אל הרי הגלעד הגבוהים. הנוף הנשקף מחלונות האוטובוס פשוט מדהים! הרים וגבעות מוריקים, נחלים זורמים ויערות אלונים ושיטה מכחילה שפלשה גם לכאן. מהכביש הראשי סטינו מעט לכביש המוליך אל מנזר מהתקופה הביזנטית הנקרא מר אליאס, על שם אליהו הנביא, אליהו הגלעדי. מהגבעה עליה סקר עבורנו חיים בן-דוד את המרחב הירדני והישראלי הנשקף משם, ראינו את הר תבור ואת הרי השומרון. באתר עצמו ראינו מנזר גדול וכנסיה עם אפסיס כפול שקירותיהם השתמרו עד גובה שורת אבנים או שתיים, ורצפתם כוסתה פסיפס ובו כתובת ביוונית בתוך מסגרת מלבנית. במבנה סמוך נתגלתה עוד רצפת פסיפס עם כתובת בתוך מסגרת עגולה. בסמוך נראו בורות מים אחדים.

מר אליאס

הרוח החזקה והקרה הבריחה אותנו מהר חזרה לאוטובוס שחזר אל הכביש הראשי בו המשכנו דרומה, על גבעה נישאה לצידנו ראינו את המצודה האיובית המרשימה קלעת א-רבד, והמשכנו דרך העיירה עג'לון אל עבר ואדי רג'ב המשמר את שם העיר החשמונאית רגב. ירדנו חזרה אל עבר כביש הבקעה ונסענו עליו דרומה עד לתל הארכיאולוגי של דיר עלא, אותו רואים יפה גם הנוסעים בכביש הבקעה הישראלי, קצת דרומה למפגש ברוש הבקעה. מהצומת שלצד התל פנינו מזרחה לאורך נחל היבוק שהוא הנחל הגדול והמרכזי בנחלי הגלעד וביקרנו באזור המשוער של מעבר יבוק ופנואל.

טיפסנו ברגל אל פסגת תולילת א-דהב, הוא התל המזוהה עם פנואל המקראית, עליו נערכות חפירות ארכיאולוגיות נרחבות וחפירות שוד נרחבות יותר. בשני-שליש גובה התל ראינו חפירות שחשפו חלקלקה, כנראה מהתקופה הרומית הקדומה, ובראשו ראינו עמוד לב בנוי חוליות שנפל על צידו. הנוף הנשקף מהתל עוצר נשימה, כמעט מכל עבריו מקיף אותו היבוק בואדי עמוק ותלול. ירדנו מהתל אל תה ראשון בטיול שהכינה ליטל היקרה.

פנואל

נפרדנו מהגלעד ושמנו פעמינו אל ארץ בני עמון, אל המכלול המרשים של ארמון טוביה – ערק אל-אמיר. בתחילה ביקרנו במערות שלצד פתחיהן נחרת השם טוביה באותיות גדולות בכתב עברי שחלקו קדום (דעצ) וחלקו מרובע (פניקי) שכנראה היווה שלב מעבר בין סוגי הכתב. משם המשכנו עוד קצת אל ארמון טוביה הגדול והמרשים בהשתמרותו. שם התפעלנו לא רק מגודל האבנים האדירות, מהבניה האיכותית ומפסלי האריות המפחידים, אלא בעיקר מכחול העיניים של הילדות החביבות שהתלוו אלינו ואל אביהן – שומר המקום.

עירק אל עמיר

נפרדנו מהמקום היפה הזה ועלינו אל האוטובוס שלקח אותנו אל מקום הלינה שלנו –

מסעדת אבו-מוסא שעל הר נבו. המסעדה ממוקמת על הכביש מחוץ למקום ישוב, סמוך לפסגת הר נבו, מערבית וקצת צפונית לעיר מדבא המוכרת בשל מפת הפסיפס הידועה. מצאנו מסעדה גדולה ומרווחת, וצוות שקיבל אותנו בסבר פנים יפות, אם כי אחד מבני המקום הוצב דרך קבע במטבח להשגיח על עבודת החברים שעמלו על הכנת ארוחת הערב המושקעת. עופות, קבב, נקניקיות והמבורגרים על האש, מרק מעולה, טחינה ביתית וסלטים נוספים נפרסו על השולחנות לארוחה הראשונה של היום… לקינוח שתיה חמה ושלל עוגיות. חלק מהחברים פרשו לשינה על מזרונים, ה"משודרגים" הוסעו למלון במדבא ואחרים המשיכו בשירה ונגינה תוך כדי סבב סיפורי היכרויות, בדיחות ושירים.
הדבר היחיד שהפריע לי אישית במסעדה, הוא לא החוסר במקלחת אחרי יום טיול ארוך, אלא דווקא העישון הבלתי פוסק של צוות המסעדה והמלווים הירדנים שלנו – אין בירדן שום חוק ושום מודעות או חשיבה על כך שעישון בתוך מבנה ציבורי סגור יכול להפריע למישהו, זה נראה להם הכי טבעי בעולם לעשן בכל מקום אפשרי בכל רגע נתון.

המסעדה הגדולה

היום השני 13/4/2011 – מואב

התעוררנו במסעדה, ארוחת בוקר קלה אורגנה בזריזות, העמסנו את הציוד על האוטובוס ויצאנו לנסיעה קצרה אל המקום בו משה צפה אל ארץ ישראל – אל הר נבו. זה היה אך מתבקש להתארגן, עם סיום ההסבר של חיין בן-דוד, לצילום קליפ קצר של השיר "רואים רחוק – רואים שקוף".

נפרדנו ממשה ומהר נבו ונסענו אל העיר היהודית מימי בית שני – מכוור. מכוור היתה אחת משלוש המעוזים האחרונים שנותרו לאחר חורבן בית המקדש וירושלים – הרודיון, מכוור ומצדה. על סיפור תולדות העיר עד כיבושה וחורבנה ע"י הרומאים במרד החורבן, אנו למדים מיוסף בן-מתיתיהו (יוספוס פלביוס) בספרו מלחמות היהודים ברומאים, ספר שביעי, פרק שישי. ניסינו להתחקות אחר מערכת המים שהובילה מים אל ראש התל ולנסות לאמוד את גובה אמת המים (אם היתה). על ראש התל הופתענו למצוא שמנהלות חפירות ארכיאולוגיות בראשות חוקר הונגרי שלא כל-כך שש ליצור איתנו קשר, לעומת זאת מנהל העבודה הירדני הסביר לנו יפה בערבית, בתיווכו ותרגומו של ד"ר ינון שבטיאל הדובר ערבית רהוטה, כי הם מזהים במקום 3  שכבות – חשמונאית, הלניסטית ורומית. פנינו אל עבר הצד הצופה אל ישראל ויכולנו לראות כי ישנו קו ראיה בין מכוור ובין ירושלים, הרודיון ומצדה.

מכוור

ממכוור ירדנו בנסיעה אל קניון הבזלת היפה של נחל היידן ונסענו לאורכו מזרחה לכיוון דרך המלך. בדרך ביקרנו באתר ארכיאולוגי לא מזוהה בשם, אבל בטוח שכולם יזכרו אותו בתור "התל הגבוה והתלול מדי שהבהיר לנו שחשוב לטפח את הכושר הגופני ואת סיבולת הלב-ריאה"…. [ליטל מתקנת ששמו הירדני של המקום הוא: "קאמת אבו חסן"] על פי הממצאים יתכן כי זהו אתר מפתח היכול לשפוך אור על מערכת היחסים המורכבת בין ממלכת החשמונאים וממלכת הנבטים. באתר יש גם תקופת ישוב טורקית, על זה העידו גם שודדי העתיקות שחיפשו על התל זהב טורקי והשאירו אותו מצולק בחפירות שוד רבות, אך גם השאירו לנו חבל באמצעותו גלש סשה אל מעמקי בור המים שבראש התל, אך מצא ש"הבור ריק – אין בו מים" וגם לא זהב.
לקראת הירידה מהתל מצאנו בריכת מים מטוייחת החשודה כמקווה, הבריכה נמדדה באמצעות מקל הליכה ואולי במחקר יתאמתו החשדות נגדה. ירדנו בזהירות מהתל התלול והמשכנו בנסיעה אל דרך המלך ודרומה.

עברנו בעיר דיבון בה נמצאה כתובת מישע המפורסמת, ממנה פנינו מערבה אל עבר תל ארכיאולוגי המזוהה עם העיר המקראית ערוער, ממנו צפינו אל מעבר ערוער, המקום בו כיום בנוי סכר ענק בהסוכר את מימי הארנון, הנקרא גם ואדי מוג'יב. ירדנו חזרה והתחברנו אל דרך המלך היורדת אל ואדי מוג'יב ועוברת על הסכר הגדול והמרשים. עלינו אל מואב הדרומית והמשכנו אל עבר הכיף של היום – טיול רטוב.

ערוער

אל ואדי איבן חאמד המדהים ירדנו לאחר פריסת ארוחת הצהריים, בשני מיניבוסים, כי הירידה תלולה וקשה מדי למעבר האוטובוס הגדול. התגלה לפנינו נוף מדהים של קניוני סלעי חול ומגוון גדול של סלעים. הלכנו בנחל עד למפל, כאשר לכל אורך הדרך ישנן נביעות הזולגות מלמעלה במפלים וזרזיפים, בחלקם זורמים מים חמים! לאחר החזרה לחניון עלינו לבריכות החמות עד לשעת הסגירה. היה זה טיול טוב ומרענן וסיום מעולה ליום מיוזע מטיפוסים.

ואדי איבן חמד

לאחר נסיעה ארוכה בה עברנו ממואב לאדום, הגענו אל הכפר הציורי דנה ואל ה"מלון" הנקרא בשם הכפר. הכפר דנה הוא כפר בן כ- 500 שנה שניטש ועכשיו מתבצע בו פרוייקט ישוב מחדש במגמה תיירותית. בכפר השתמר סגנון הבניה של כפרים ירדנים מהמאה ה- 19 וזהו ייחודו. מדובר בעצם בעיי חורבות שחידשו אותם עם קצת בטון, הרבה רצון אך עם מעט כישרון…  עייפים, אך רעבים ארגנו ארוחת ערב – עופות על האש, מרק מעולה וסלטים. חלק מהחבר'ה עלו ל"לובי" של המלון – אוהל פתוח עם נרגילה ושתיה ובילו שם עד השעות הקטנות של הלילה, אחרים ניסו לנצל את שעות השינה המעטות, מי באוהלים על הגג ומי בחדרים המשותפים.

היום השלישי 14/4/2011 – אדום

כמו שאמיר טל אמר בלילה קודם וצדק – קמנו בבוקר והתעלפנו מהנוף! הכפר דנה יושב על גבעה הנישאת מעל ואדי עמוק הזורם מערבה. המשכימים זכו לתצפית מודרכת של חיים בן-דוד, המאחרים הכינו ארוחת בוקר. עלינו על האוטובוס וטיפסנו חזרה אל דרך המלך. בדרך עצרנו לתצפית על ואדי דנה ועל מצודת סלע אדומית ומדהימה במצוקי אבן החול הלבנה – מצודת סגריש. זוהי מצודה שמשלושת צדדיה ואדיות עמוקים ומצוקיים בלתי ניתנים לטיפוס, ומעברה האחורי ישנה דרך גישה המאפשרת מעבר של אדם אחד בלבד וזהו חוסנה.

ואדי דנה

משם המשכנו על דרך המלך קצת צפונה עד לחניון בו פגשנו את המיניבוסים שהורידו אותנו אל מצודה סלעית נוספת – סלע.

סלע היא בירת אדום המקראית, היא מוזכרת בספר שופטים, פרק א, פסוק לו. נמצאו בה כתובת ותחריט נאו-בבלי המציינים את שם המלך נבונאיד. מומלץ לקרוא את המאמר של חיים בן-דוד על המצודה: "מצודות סלע בהרי אדום" שפורסם בכתב העת "קתדרה" גליון 101. את ההסבר על האתר שמענו מחיים בן-דוד בעומדנו אל מול הסלע, נפעמים מגודלו ויופיו. לאחר ההסבר התחלנו לטפס במעלה המדרגות אל ראש הסלע. עליה מתישה, מפותלת ומזוגזגת, אבל פרס בסופה – נוף מדהים, שרידי מבנים, בורות מים וביצורים שהיוו תפאורה לצילומים רבים ויצירתיים במיוחד. לאחר תה נוסף של ליטל, ירדנו במדרגות ועלינו חזרה אל המיניבוסים ומשם אל האוטובוס.

סלע

קצת צפונה, אך בעיקר מערבה והגענו אל צוער המקראית, א-ספי הירדנית, שם למדנו על בית הקברות הענק שנמצא במרחב, אך לא פחות חשוב – למדנו את שיטות האימונים של הצבא הירדני- השוטר החביב שלנו התגלה כמפקד קשוח כאשר תיזז את ילדי הבדואים שהתקהלו סביבו לרוץ עד לעמוד החשמל הקרוב וחזרה והוריד אותם לשכיבות שמיכה תוך שהם מצייתים במהירות, אני רוצה להאמין שזו היתה הדרך שלו להעסיק אותם עד שחיים בן-דוד יסיים את ההסברים מבלי שיפריעו לו…

משם המשכנו אל מוזיאון חדש ליד [או על שרידי] כנסיה המוקדשת ללוט, אחיינו של אברהם, שכידוע ישב בסדום ועמורה עד חורבנן. המוזיאון היה אמור להיפתח למחרת, המדריך הירדני קיווה שהוא יצליח להכניס אותנו לביקור טרום-בכורה, אך נאלצנו להסתפק בארוחת צהריים בחצר המוזיאון ולהמשיך לנקודה האחרונה בטיול –

נחל נומירהמסלול טיול בנחל ח'ודירה (נומירה) היפיפה על קירות האבן האדומה המרהיבים שלו. התמקנו בערוץ המפותל והמוצל כאשר המים מגיעים לרוב לגובה הקרסוליים, פה ושם עברנו כמה מפלונים קטנים, ובסוף עצרנו למקלחת משולבת "פילינג" – כי המים היו מלאים באבנים קטנטנות. קינחנו בתה אחרון של ליטל בתוך ערוץ הנחל, לא לפני שהכרנו זוג הומואים ירדנים מעקבה שחולמים להגר לארה"ב ולחיות את החיים… וחזרנו שמחים ומרוצים לאוטובוס, שהחל בנסיעה צפונה – חזרה הביתה.

בדרך עברנו בנופים הקסומים שעל שפת ים המלח שבמקומות מסויימים מגיע ממש עד הכביש – לא רואים דברים כאלו בצד הישראלי! הופתענו מיציאתו החבויה של הארנון (מוג'יב) אל ים המלח ולבסוף עצרנו בחנות מזכרות יוקרתית על יד ים המלח, שם גם נפרדנו מהמדריך הירדני – נאג'די, לו העניק אלי במתנה את המנגל שלו. בנסיעה רגועה המשכנו והגענו אל מעבר הגבול הירדני, רגע לפני הסגירה. כנראה בגלל שהם כבר התכוננו לסגירה – מכשיר השיקוף לא פעל ונדרשנו להעביר את התיקים לבדיקה ידנית מדגמית ושטחית ביותר. עברנו לצד הישראלי, נפרדנו לשלום מחברינו הירדנים – הנהג והשוטר, ועברנו את בידוק המכס בצד הישראלי. משם לאוטובוס המוכר של כנרת שלקח אותנו אל הצד השני של הירדן – הביתה.

מפת האתרים


הצג את Jordan 2011 ירדן במפה גדולה יותר

סרטוני וידאו:

תמונות

צילמו: אמיר טל וצחי הררי.

Jordan ירדן 2011
ירדן
152 photos
 


Page:   1 2 3

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

4 Comments

  1. אני חייבת לומר שהיה מרגש, ההרגשה הייתה בלתי מובנת, לא מוסברת אך עם זאת היא הייתה סוחפת. לא האמנתי שאני נמצאת בירדן עד שעזבתי אותה, לא האמנתי לכל הדברים היפים שאני רואה מהאתרים הארכאולוגים ועד לשיתוף הפעולה בין כולם.
    אני כבר ציינתי את זה בטיול בדרך כלל אני כותבת כמה מילים ואומרת לכולם,אך כאן לא הספקתי כי הכל היה מלא וגדוש כל טוב הצוות היה נהדר, השתיקה שלי הייתה רועמת משמחה כל כך הרבה טוב במחלקה כזו קטנה שהיא בעצם גדולה.
    לסיום לא אני זו שארגנתי את הטיול כל אחד מכם לקח חלק בלתי נפרד ממנו , אם הוא הפגין ידע סידר ציוד, הכין אוכל, עזר בעידוד ומורל או כל דבר אחר שיעלה על רוחכם. אני אשמח לצאת לטיול הבא בידיעה שזה יהיה עם המחלקה אז חג שמח לכולם בארץ ישראל השלמה:-)
    תודה ליטל

    Post a Reply
  2. כל כך מצטער שלא הייתי אתכם. התמונות, התיאור של צחי, התגובה החמה של ליטל כל אלה, יחד עם העובדה שסטודנטים רבים הצטרפו לסיור המרתק, האווירה המשתקפת מהתיאור ומהתמונות – כל אלה גורמים לי להצטער על שלא עשיתי מאמץ מספק.
    לא נורא – אני חייב לכם…

    חג שמח וכשר לכולם

    יקי

    Post a Reply
  3. אני אתחיל מהסוף: כל הכבוד לכם, תלמידי המכללה, על הארגון והביצוע של הסיור. זה באמת לא מובן מאליו.
    קראתי את כל התאורים, ראיתי את כל התמונות, והצטערתי שוב (ושוב) שלא יכולתי להצטרף אליכם. הייתי בוודאי לומדת המון, אתכם ומכם. נראה שהיה סיור מצויין, גם בצד הלימודי ובוודאי בצד החברתי, וההתרגשות הגדולה ניכרת בתאור המרתק של צחי. יישר כוח, מכל הלב.

    חג שמח
    נורית

    Post a Reply
  4. לאחר שקראתי את החוויה אשר עברתם אני מצטערת שלא התייחסתי למייל שפרופ' חיים בן דוד שלח לי שאני יוצאת לירדן בפקודה.
    סטודנטים יקרים – אתם אלה שבלעדיכם זה לא היה קורה – ליטל גם כשתהיי בבר אילן – לא נוותר לך
    אני מבטיחה שבפעם הבאה אתייחס לפקודה ואתייצב

    חג שמח וחופשה נעימה

    Post a Reply

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.