סיור רגיונלי גולן עם פרופ' חיים בן-דוד

את הסיור הזה, עם פרופ' חיים בן-דוד, עשיתי בכמה חלקים לפני שנתיים, אבל תמיד טוב לחזור, להיזכר וללמוד דברים חדשים… אז יצאתי היום שוב לסיור שהתחיל ב:

גמלא העתיקה

פרופ' חיים בן דוד בבית הכנסת בגמלאהסיור החל בסקירה על המרחב בו נמצאת העיר ממרפסת התצפית שאל מול תל גמלא. בערך מהמקום הזה זיהה יצחקי גל את התל שמולו כגמלא העתיקה, בניגוד למקובל לחשוב עד אז, שגמלא נמצאת בצד הסורי על הגדה המזרחית של הרוקד. על שאלת זיהוי התל כגמלא העתיקה ניתן לקרוא גם במאמרו האקדמי של דני שיאון בקתדרה 78. לאחר הסקירה המשכנו בירידה תלולה אל התל, אל סיפור חומת העיר חסרת השער – החומה נבנתה כהגנה מפני הרומאים בשלב ההכנות למרד הגדול ועל כן לא היה צורך בשער, כי אף אחד לא אמור לצאת ולהכנס לעיר, מה גם ששער יכל להיות רק נקודת תורפה. בסוף מצאו הרומאים את דרכם פנימה, בתחילה ע"י הפלת חלק מהמגדל העגול ואח"כ בחסות הבאלגן דרך פריצת החומה בנקודה בה היא היתה חלשה יחסית. המשכנו משם אל בית הכנסת העתיק שהוא אחד מבתי הכנסת היחידים שהוקמו בעוד בית המקדש השני היה קיים.

בית הכנסת נבנה בציר מזרח-מערב ולא לכיוון דרום – ירושלים, כפי שמקובל בכל בתי הכנסת המוכרים לנו כולל המודרנים בני ימינו מהסיבה הפשוטה שבית הכנסת לא נועד להיות בית תפילה, אלא מקום המשמש לקריאה בתורה, ללימוד ולמפגשים קהילתיים. בכניסה לבית הכנסת יש מקווה טהרה. זהו צירוף מקובל בעיקר מימי בית שני אז "קפצה טהרה על ישראל" ונהגו לטבול לפני הקריאה בתורה. בגמלא נמצאו 4 מקוואות, מספר גבוה ביחס לשטח שנחפר – 14% בסה"כ משטח העיר.
מבית הכנסת התחלנו לעלות אל עבר שיא הגובה של התל. בדרך עצרנו ללמוד על שריד ממבנה בעל אבנים גדולות מהרגיל ובלתי מהוקצעות שעל פי ממצא החרסים תוארך לתקופת הברונזה הקדומה, אז ככל הנראה החלה ההתיישבות בגמלא. אח"כ ננטשה גמלא והמלך החשמונאי ינאי חזר ליישב בה יהודים רק כאלף שנה מאוחר יותר. הממצא הזה תומך בכתוב בתלמוד שגמלא היתה אחת מהערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון.
עלינו במדרגות האינסופיות אל הצ'ופצ'יק של גמלא – מצבור הבולדרים שעל פסגת התל. הנוף מלמעלה עוצר נשימה – רואים את מפל גמלא, את המיפנה הדרומי הצהוב אל מול המיפנה הצפוני הירוק, את הקניונים העמוקים המתחתרים מכל הכיוונים, ולא רחוק במערב רואים את קצהה הצפוני של הכנרת. ללא ספק היתה זו פינת החמד אליה היו מעפילים זוגות אוהבים מצעירי גמלא לצפות בשקיעה רומנטית… אך את הסיפור הזה אף אחד לא מספר… אז מה כן מספרים? את הסיפור הטרגדי שמספר יוסף בן מתיתיהו על 5,000 נשים, טף וזקנים שנפלו משם אל מותם הנורא, ועוד 4,000 שנטבחו בתוך העיר ע"י הרומאים עד שהנחלים הסובבים את גמלא נמלאו דם:

"והרומאים עלו על ההר והקיפו את היהודים והמיתו מהם את כל הלוחמים העומדים על נפשם וגם לא חמלו עלהאנשים הפושטים אליהם יד לבקש חנינה,כי זכר אחיהם הנגפים בעת עלותם על העיר לראשונה הקשיח את לבם מאד. וכאשר נואשו היהודים מעזרה, תפשו רבים את טפם ונשיהם והתגלגלו אתם אל התהום, אשר פיה עמק מאד לצלע ההר. וזעם הרומאים היה קל יותר מקשי-לב היהודים הנתפשים, כי מספר הנשחטים בידי הרומאים היה ארבעת אלפים ולעומתם נמנו חמשת אלפים חללים, אשר התנפלו מראש ההר. ואיש לא נשאר בחיים, מלבד שתי נשים"

(מלחמות היהודים, יוסף בן מתיתיהו, ספר ד', פרק ב', א' – הטקסט המלא, קפצו לעמוד 8)

זה המקום לנפץ את ה"מיתוס" המוטעה, שאנשי גמלא התאבדו! מהטקסט הנ"ל ניתן להבין שהרומאים, אחרי כשלונם בקרב הראשון, לא התכוונו להשאיר אף נפש חיה מבין יהודי גמלא, הם הרגו את כולם! פסגת התל היא קטנה ולא יכולה להכיל 5,000 איש, יהיה זה סביר ביותר להניח שרובם נדחפו ע"י ההמון השועט אל פסגת התל, וכך נדחקו ונפלו אל מותם. גם אם היו כאלו שקפצו מיוזמתם אל התהום הפעורה תחתם – לא היתה זו התאבדות במובן של החלטה למות על פני לחיות, אלא החלטה באיזה מוות לבחור – בקפיצה אל התהום או באכזריות ע"י החיילים הרומאים, אותה בחירה מתועדת בתמונות הידועות של אנשים הקופצים אל מותם באסון התאומים. הארכיאולוג דר' מוטי אביעם, שעמד בעצמו בפני בחירה בהתאבדות כמפלט מפני נפילה בשבי האוייב הסורי בתל-סאקי, סיפר שגם כשנראה היה שאין שום תקווה והמצב אבוד לחלוטין, הסורים עמדו בפתח הבונקר וירו פנימה, והיד הרועדת החזיקה במנוף הרימון ללא ניצרה, גם אז לא בחר אף אחד מהפצועים לשחרר את הניצרה ולמות, כי יצר החיים חזק כנראה יותר מהכל. קראו את הכתבה של רן שפירא ב"הארץ": "התאבדות המונית לא היתה שם" בה מובאת גם דעתו של דר' מוטי אביעם בהרחבה.

תודו שהסיפור על הזוגות הצעירים נחמד יותר! אגב, שאלה לקוראים החרוצים- האם אתם מכירים סיפור נוסף של יב"מ בו כולם מתאבדים מלבד 2 נשים שנשארות בחיים לספר את הסיפור? תשובות יתקבלו בשמחה בתגובות לכתבה למטה…

על הצ'ופצ'יק של השפיץ של גמלא

על הצ'ופצ'יק של השפיץ של גמלא

נפרדנו מגמלא, בעלייה מיוזעת בחזרה אל חניון האתר ומשם המשכנו אל היעד הבא:

ראסם חרבוש

השם לא משהו, אבל האתר מעניין. זהו אתר התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית. יש עוד כמה וכמה אתרים כאלו בגולן, והם די דומים במאפיינים – ממוקמים בדרום-מרכז הגולן, מזרחית למפלים (כמו ציר המפלים של היום), ובנויים במבנה של בתי רכבת – בתים מרובעים אליהם נוספו עוד ועוד מבנים עם התרחבות המשפחה, כשקיר אחד משותף. תושבי ישובים אלו זכו לחיי שלום ושלווה, ועל כך יעידו המיקום הלא-אסטרטגי על פני המישור והעדרות חומה המקיפה את הישוב. באתרים אלו נמצאו פסלים בדמות אדם או בע"ח עם קרניים וצלמיות רבות ששימשו כ"אלילי בית" ובאמת בכל בית שנחפר (ע"י קלייר אפשטיין) נמצא פסלון כזה. כיום ניתן לראות את הפסלונים במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין.

ראסם חרבוש

ראסם חרבוש

מראסם חרבוש המשכנו צפונה תוך כדי סקירה גיאולוגית של פני השטח והבחנה בין תצורות בזלת הדלווה הטרשיתית לבין בזלת המואייסה בעלת הקרקע הטובה יותר לגידולים חקלאיים. עצרנו בצומת המפלים וירדנו אל מסלול קצר לנקודה הבאה:

מתחם יצחקי

יצחקי גל הוא היחיד שזכה שעוד בחייו יקרא אתר העתיקות על שמו… יצחקי שמצא את גמלא, מצא גם את האתר הזה ומכיוון שלא היה לו שם על המפה, ולא היה לידו ישוב שיכל להוריש לו את שמו, נקרא המקום על שם מוצאו. באתר ניתן לראות חומה ע-נ-ק-י-ת באורך של 130 מטרים, בגובה של כ-5 מטרים וברוחב של מעל 10 מטרים. יתכן שהחומה היתה גבוהה וצרה יותר, ובשל מפולות קיבלה את צורתה הנוכחית. האתר הוא מהתקופה הכנענית, ותושבי המקום לא זכו לחיי שלום כמו קודמיהם ב"ראסם" ועל כן נזקקו לאתר מוגן יותר מבחינה אסטרטגית ובחומה בצורה ומסיבית. המיקום הוא מושלם – בין שני יובלים של נחל יהודיה, ממש במקום בו הם מתחילים להתחתר וליצור מצוקים משאר צידי העיר, המספקים מיגון טבעי לעיר וגם סמיכות למקור מים מינרלים טבעיים (כמה מאות מטרים דרומה נמצאת תחנת השאיבה של מפעל "מי עדן")

מתחם יצחקי - המשך החומה מערבה

מתחם יצחקי - המשך החומה מערבה

עוד על "מתחם יצחקי ב"מדריך ישראל החדש". חזרנו אל האוטובוס והמשכנו אל היעד הבא –

תל פארס

עלינו לנקודת תצפית מדהימה למרגלות התל הגעשי, שמהצד שלנו רואים בעיקר את החתך הגדול (והמכוער) שיצרו בו "מחצבות מרום גולן". אפשר לראות בבירור שבניגוד למקובל לחשוב על הרי געש – אין לו לוע, אלא כולו עשוי טוף וסקוריה… בתצפית סקר בפנינו פרופ' חיים בן-דוד את המרחב 360 מעלות. ביום טוב רואים משם עד הרי החורן במזרח והרי הגלעד בדרום. שמענו על השינויים בקו הגבול לאורך השנים והמלחמות, ועינינו יצאו למראה המישורים החקלאיים הנרחבים שבבעלות הברון רוטשילד, אך הם מעבר לגבול…

חתך המחצבות של תל פארס

חתך המחצבות של תל פארס

ירדנו מתל פארס אל עצירת הפסקת הצהריים בחאן ג'וחאדר, מתחת לעץ האקליפטוס הגדול, והמשכנו אל האתר המסכם של היום – הדובדבן שבקצפת:

אום אל קאנטיר

בית הכנסת הקדום אום אל קאנטיר / אם הקשתות / קשתות רחבעם (מיחקו את המיותר) – הוא בית כנסת שהוקם בסביבות 550 לספירה והיה פעיל במשך כמה עשרות שנים בלבד. הקהילה הקטנה (כ- 600 איש) שהיתה במקום התפרנסה, עפ"י דעת ישו, מהלבנת פשתן המיועד לבדים, מלאכה ששכרה הגבוה בצידה. רווחתם הכלכלית איפשרה להם להקים בית כנסת כזה גדול ומפואר. בית הכנסת נעזב קצת יותר מ-100 שנה לאחר שנבנה ובחלקו הצפוני חיה משפחה שעסקה בחקלאות. בשנת 749 נחרב כליל המבנה, ברעידת האדמה הידועה, ומאז לא יושב שנית. בכפר הסמוך חיו בעת החדשה כמה משפחות סוריות, אך כמעט ולא נלקחו מבית הכנסת אבנים ופריטים ארכיטקטוניים לשימוש משני.
את בית הכנסת זיהה לראשונה לורנס אוליפנט בשנת 1880, ניתן לקרוא על כך בספר זכרונותיו "חיפה" בתרגום רחבעם זאבי ז"ל. אחריו חקרו את המקום הגרמנים קוהל ווצינגר שגם חפרו קצת במקום ושירטטו את המבנה. המקום אותר בסקר החירום שבוצע בגולן לאחר מלחמת ששת הימים, אך המקום לא נחקר עד תחילת החפירות ב- 2003.
את החפירות יזם פרופ' חיים בן-דוד וניהל ישו דריי יחד עם הארכיאולוגית אילנה גונן. מערום האבנים האדיר שהיה פעם בית כנסת, לא הרתיע את ישו, שמצא את הפיתרון החדשני, הטוב והמתשלם ביותר לחפירה מסוג זה – עבודה עם עגורן. העגורן הובא למקום במבצע הנדסי לא פשוט, אך מרגע שהועמד במקומו והתחיל לעבוד – הכל נהיה פשוט ומהיר יותר.

פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו - ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר

פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו - ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר

בעבודת החפירה והתיעוד שולבו אמצעים טכנולוגיים משוכללים שטרם נעשה בהם שימוש בחפירות ארכיאולוגיות, כמו – סריקת לייזר ליצירת הדמייה תלת מימדית. באבני הבניין המיוחדות הושתל שבב אלקטרוני (כמו של כלבים) המסייע בשלב מאוחר יותר לשייך את האבן למיקום שלה במבנה. חלק גדול מאבני הקירות היה פשוט מונח על הקרקע בדיוק כמו שהוא נפל והיה קל לשחזר ולהציב אותן בחזרה במקומן ובכך להרים מחדש את הקירות. את האבנים האחרות מצאו בעזרת תוכנת המחשב וגם עם קצת ניסוי וטעיה. תהליך העבודה היעיל איפשר להגיע למצב הקיים בו כל הקומה הראשונה נבנתה מחדש, עם מעל 90% מאבני הבניה המקוריות. גם ארון הקודש המפואר נבנה מחדש, חסר רק הגמלון היפה.
שמענו ודנו המון בסוגיות שונות – דמויות החיות בבית הכנסת, פתח הכניסה ופתח היציאה הראשיים של המבנה, משמעות השימוש המשני של אבנים ממבנה קודם במבנה בית הכנסת, המטבעות הרבות שנמצאו מתחת לרצפות המבנה ועוד…
היה סיור מרתק, שמחנו לראות המון מטיילים ותיירים במקום. האתר עצמו זכה להיכנס לרשימת אתרי המורשת שמשרד ראש הממשלה החליט לתקצב ולפתח. ואכן האתר נמצא בתנופת פיתוח בהובלת המועצה האזורית גולן שגם תהיה האחראית על תפעולו. בימים אלו נסלל כביש גישה חדש ובקרוב יחלו בבניית מרכז המבקרים. (ראו כתבה על תוכניות הפיתוח בעיתון "ארץ הגולן" גליון אפריל 2012)

לסיכום – היה סיור מרתק ביותר! הגולן נפלא גם כשהוא צהוב. המאגרים מלאים וזה משמח מאד. המוני תיירים ומטיילים מחו"ל ומישראל נראים בכל מקום, ומזג האוויר גם הוא היה לטובתנו רוב היום.
לפני שתראו את התמונות מהסיור היום, מומלץ להשוות מול התמונות מהסיורים מלפני שנתיים, בעיקר אלו של אום אל קאנטיר ולהתרשם מהשינויים שהתחוללו בינתיים.

תמונות מהסיור

סיור רגיונלי גולן Golan 2012
71 photos
פרופ' חיים בן דוד בבית הכנסת בגמלא

פרופ' חיים בן דוד בבית הכנסת בגמלא
חוליה של עמוד לב

חוליה של עמוד לב
עמוד לב עם כותרת

עמוד לב עם כותרת
עוד עמוד לב

עוד עמוד לב
פרופ' חיים בן דוד בבית הכנסת בגמלא

פרופ' חיים בן דוד בבית הכנסת בגמלא
מבט מזרחה

מבט מזרחה
ליד המבנה מתקופת הברונזה הקדומה

ליד המבנה מתקופת הברונזה הקדומה
POV של שפן סלע

POV של שפן סלע
מבט מערבה אל הקצה הצפוני של הכנרת

מבט מערבה אל הקצה הצפוני של הכנרת
טקסטורה של המפנה הדרומי הצהוב

טקסטורה של המפנה הדרומי הצהוב
על הצ'ופצ'יק של הצפיץ של גמלא

על הצ'ופצ'יק של הצפיץ של גמלא
מכאן נפלו אל מותם 5,000 יהודים במרד הגדול

מכאן נפלו אל מותם 5,000 יהודים במרד הגדול
פרופ' חיים בן דוד

פרופ' חיים בן דוד
משקולות מבית הבד שבמרכז גמלא

משקולות מבית הבד שבמרכז גמלא
תיירים בביה"כ

תיירים בביה"כ
קרקשן

קרקשן
מה הסיפור שלהם? לא ידוע...

מה הסיפור שלהם? לא ידוע…
בית הכנסת מימי בית שני בגמלא

בית הכנסת מימי בית שני בגמלא
ראסם חרבוש

ראסם חרבוש
העץ הזה ממש לא שייך לנוף...

העץ הזה ממש לא שייך לנוף…
כל עץ והאיצטרובלים שלו...

כל עץ והאיצטרובלים שלו…
צומת המפלים

צומת המפלים
נשל של נחש

נשל של נחש
בדרך אל מתחם יצחקי ע"ש יצחקי גל

בדרך אל מתחם יצחקי ע"ש יצחקי גל
מתחת לחומת הענק של מתחם יצחקי

מתחת לחומת הענק של מתחם יצחקי
מבט אל ערוץ נחל יהודיה שלמרגלות מתחם יצחקי

מבט אל ערוץ נחל יהודיה שלמרגלות מתחם יצחקי
שימו לב לרוחב החומה

שימו לב לרוחב החומה
מבט צפון-מערב

מבט צפון-מערב
המשך החומה מערבה

המשך החומה מערבה
תצפית מתל פארס

תצפית מתל פארס
מבט צפונה מתל פארס

מבט צפונה מתל פארס
מבט מזרחה מתל פארס

מבט מזרחה מתל פארס
המאגר הראשון הוא בשטח ישראל

המאגר הראשון הוא בשטח ישראל
החתך של תל פארס

החתך של תל פארס
360 מהתצפית

360 מהתצפית
המוני תיירים בדרך לביה"כ הקדום אום אל קאנטיר

המוני תיירים בדרך לביה"כ הקדום אום אל קאנטיר
בית הכנסת הקדום (550 לספירה) אום אל-קאנטיר

בית הכנסת הקדום (550 לספירה) אום אל-קאנטיר
פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו - ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר

פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו – ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר
פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו - ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר

פרופ' חיים בן-דוד על רקע מפעל חייו – ביה"כ הקדום אום אל-קאנטיר
ארון הקודש

ארון הקודש
כוך הגניזה שמתחת לארון הקודש

כוך הגניזה שמתחת לארון הקודש
 


Page:   1 2

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.