לתשעה באב

היה זה רגע מרגש ביותר לשמוע את דר' מוטי אביעם, הארכיאולוג שחפר את יודפת – המעוז הראשון שנפל בידי הרומאים ב'מרד הגדול', מקריא את "סוף הסיפור": תהלוכת הניצחון של טיטוס, המצביא הרומי שניצח את המרד היהודי הגדול והביא לחורבן בית המקדש, בעודנו עומדים מתחת לשער הניצחון המתעד את אותה תהלוכה.

התיאור מצמרר (תשמעו בסרטון), והמחשבה שבמקום שבו אנו עומדים עברו שבויים יהודים מעונים ומושפלים, הכניסה עצבות בלב כולנו. אבל אז הגיעה ההבנה: "הי, אנחנו עוד כאן!"

טיטוס אולי ניצח בסיבוב ההוא, אז לפני 1,943 שנה. אבל פה, מתחת ל"שער הניצחון" הזה, עומדת היום קבוצת סטודנטים יהודים שלומדים את ההיסטוריה של עם ישראל וגם של רומא, במוסד אקדמי ישראלי בחסות מדינת ישראל (המכללה האקדמית כנרת) ושואלת את עצמה – אז מי ניצח בסופו של דבר??

הסיור לרומא יצא ביוזמת הסטודנטים מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת ובהדרכת המרצים: דר' יעקב (יקי) אשכנזי – היסטוריון וחוקר נצרות, ודר' מרדכי (מוטי) אביעם – ארכיאולוג שחפר מספר אתרים מהתקופה הרומית בישראל, ובראשם יודפת.

ואם כבר הזכרנו את יודפת… אז אמנם בתשעה באב אבלים על חורבן בית המקדש, אך כמו שאנו מקפידים לציין את לוחמי הגטאות ביום השואה, כך ראוי לציין לקראת יום זה, את לוחמי החירות של יודפת והגליל שבתחבולות גאוניות עשו מלחמה והחזיקו מעמד, כנגד כל הסיכויים, במשך 47 יום מול הצבא החזק בעולם!

כאן הכל התחיל לפני 1946 שנים, זה היה הקרב הראשון של יהודים מול רומאים במרד הגדול שנגמר בחורבן בית המקדש.

יד הזיכרון למגיני יודפת

למי ששם לב – ישנם 2 סמלים מאד מוזרים החרוטים בראש המצבה הנ"ל. אביא פה בקצרה את סיפורם:

זוהי חריטה על חרס (או אבן) שנמצאה ע"י דר' מוטי אביעם במהלך החפירות ביודפת והוא מפרש זאת כך:
הסמל הימני הוא ציור של מאוזוליאום – מתקן קבורה (כמו יד אבשלום).
השמאלי הוא סרטן, סמלו של חודש תמוז.

IMG_0933-001

אלו לא סמלים נפוצים בממצאים מחפירות ארכאולוגיות, וזה לא נראה כמו ציור אומנותי של בעל מקצוע, אלא כמו חריטה שנעשתה ע"י אדם לא מיומן. 
הפרשנות – אדם, או אפילו נער, מנצורי יודפת הביע את רחשי ליבו וחששותיו בחריטה על אבן: "נמות בתמוז", מה שאכן קרה…

לדעתי זהו הסבר עניין ומתקבל על הדעת וזהו ממצא יחידאי בהיבט הזה, שיש לנו, בפעם הראשונה, מזכרת (לא כתובת רשמית) מאדם פשוט שמתעד את רחשי ליבו ומחשבותיו תוך כדי התרחשות היסטורית שמוכרת לנו.
זהו לא רק ממצא חומרי, אלא ממש ממצא ארכאולוגי רוחני, ועל כן הוא מרגש ומיוחד כל כך.

 

 

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

3 Comments

  1. התיאור מרגש כמו כל מפגש חי עם ההיסטוריה, שניצחה. אנחנו בניהם ובני בניהם של אלה, שאהבו את הארץ ומעולם לא נפרדו ממנה גם לפני שאחרון שבויי יודפת הובלה למכירתו בשוקי רומא, אם שרד את השייט לשם. גם מצדה נכבשה באותן שנים ובילקוטו של אחד הלוחמים נמצאה פיסת תפילה בכתב עברי עתיק הכוללת את השם "הרגריזים" במלה אחת. ההיה זה לוחם שומרוני בין הנצורים, כהצעת מורי שמריהו טלמון, ישכון עדן? לדעתי, לא, אלא שכך נכתבה השם כך גם במקורות שבידי היהודים, ויעיד על כך הקטע מקומראן לדברים כ"ז 4-6 בכתב ארמי, שנחשף לציבור ב-2008, ע"י חוקר מגילות ים המלח המהולל ג'ימס צ'ארלסוורת'. אני שב לידידיי אשכנזי ואביעם, תודה לכם על תיאור מרגש. כן, אנחנו כאן.

    Post a Reply
    • בנימים היקר, היום חשבתי עליכם ועל ההיסטוריה המשותפת שלנו – היהודים והשומרונים. הבוקר עליתי לרגל לתל יודפת עם "מלחמות" (ובלי אוכל ומים) וקראתי את סיפור יודפת "באתרו". באמצע הסיפור, עובר יוספוס לספר על חלקם של השומרונים במרד, שהתבצרו בהרגריזים "המקודש להם" ועל הטבח של הרומאים שרצחו 11,600 שומרונים!

      הסיור במקום המיוחד הזה, ביום הזה, היה חויה מרגשת ביותר! פגשתי שם קבוצה חביבה של תושבי קיסריה, צעירים ומבוגרים, שהגיעו במיוחד לרגל ט' באב. רובם אם לא כולם צמו ועדיין לא ויתרו – העפילו אל ראש התל וסיירו גם סביבו תוך כדי קריאת קטעים מסיפור המצור והקרב שהתחוללו על אותה אדמה ממש בימים אלו לפני 1946 שנים. כל הכבוד להם.
      אחרי סיור בתל בשמש הקופחת, התיישבתי בצל עץ בצד הצפוני של התל וקראתי את סיפור יודפת ב"אתרו". היובש בשפתיים והרעב המציק בבטן הוסיפו לחויית החיבור לאחינו (שסבלו הרבה יותר, כמובן) בימי המצור על יודפת. הסרט ששיתפה סלעית בקבוצת הפייסבוק "הולך בתל" (תודה לך!), אותו ראיתי לראשונה אתמול בלילה, הוסיף תמונות וקולות דמיוניים למציאות.
      לינק לסרט: https://www.youtube.com/watch?v=fIALoiE_Nxs
      בקיצור – היתה זו חוויה חושית מאד מיוחדת ומומלצת למי שרוצה להרגיש חיבור קרוב יותר לאירועי היום הזה במקום מיוחד ושאינו הומה אדם…
      אני שוקל להפוך את זה למנהג. מוזמנים להצטרף בשנה הבאה!

      Post a Reply
  2. תודה צחי, אף תיאורך מרגש. אני בכלל מציע כי נקיים יום עיון כמו אז במכללת עמק הירדן סביב ממצאי בית שאן והפעם הגורל המשותף ךיהודים ושומרונים תחת הכיבוש הרומאי כי שזה לביטוי במקורות ובממצאים. יהא מעניין.

    Post a Reply

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.