זכרונות מחברת הקידוח לפני ואחרי קום המדינה / אברהם ריבקינד

בהמשך לסיפור על רצח הקודחים בעין פשחה, בשנת 1938, שלחתי למר אברהם ריבקינד מספר שאלות בנודע לסיפור ולקשר המשפחתי. אברהם ענה תשובה מפורטת עם סיפורים מעניינים נוספים מאותה תקופה ומהשנים שאחריה ואף צרף תמונה של בני משפחתו מאותה תקופה. הנה לכם היסטוריה ממקור ראשון! לא תמצאו את זה בספרים, רק כאן באתר… (או בקורסים של ד"ר גיורא גודמן)

שלום צחי
תודה על תשובתך.
אכן יש לי קשר אישי לענין.
הייתי בן שלש כשהאסון קרה.

אבי המנוח, ברוך ריבקינד, לקחני בזרועותיו לעבור על פני הארונות שבאחד מהם היתה מוטלת גופתו של אחד הקודחים שעבר אצל אבי ושותפו יוסף עמנואל ושנהרג באירוע הטרגי.

זכורני כי שם משפחתו של הקודח שנהרג היה זליקוביץ והוא היה לא רק פועל שעבד אצל אבי אלא גם בן בית אצלנו שמאד אהבתי והייתי קשור אליו בילדותי גם כי היה להם בן בגילי והיינו חברי ילדות.

צריך לזכור גם שבימים ההם היתה קירבה רבה בין כולם בארץ ודלתות הבתים לא היו ננעלות  והחיים בארץ נראו אחרת.

לא ידוע לי על ידי מי הוזמנה עבודת הקידוח בים המלח אולם אני  משער כי על ידי הבריטים שהיה להם ענין במים מתוקים לצבאם ולמלון במקום.

בימים ההם ההזמנות לקידוחים במחנות הבריטים נעשו על ידי מפקדי המחנות, כמו גם הקידוח במחנה "סרפנד" שמפקדו הבריטי ג'פרי סקואיירס הזמין ושילם עבור הקידוח ושאותו ביקרתי בביתו באסקס שליד לונדון בשנת 1957 להעלות זכרונות מימי שרותו בארץ, ושאגב הוא הוזמן להתארח בביתנו בפתח תקווה באחד החגים בעת שאבי קדח במחנה סרפנד ולימד את הורי את משחק ה"סבלנות" שהפך ברבות הימים למשחק הסוליטר המפורסם.

לצערי אין תמונות נוספות ואין לי מענה ליתר השאלות פרט לזכרונות של ילד בן שלש באותם ימים.

בשנים מאוחרות יותר כשדיברו בבית על המקרה העצוב היה זה בעיקר בהקשרים של ישוב הארץ ופיתוחה אשר לפי הבנתי היה, כמו הרבה דברים אחרים בגדר דברים שהס מלהזכיר כי זה היה קשור, מן הסתם, לתכניות של ההנהגה לקראת העתיד שלנו בארץ ושהיה צריך להסתיר מן השלטון הבריטי.

לשם המחשה אזכיר מקרה שאירע בשנים ההן בהם קדחו אבי ושותפו באזור כרכור עבור פרדסן מהסביבה כאשר פרץ גז מן הקידוח והבריטים מיהרו לסתום את הקידוח ולא הרשו לקדוח בסביבה או לדבר על המקרה.

הבריטים ליוו כל דבר שהתרחש בארץ. התירוץ לקדוח בפשחה , כפי שהבנתי שנים לאחר המקרה, היה כדי למצא מים מתוקים עבור העובדים בים המלח בעיקר עבור מלון שנהג לארח בריטים וערבים מכובדים בין כתליו בימים ההם. כל זה זכור לי במעומעם מימי ילדותי ולצערי אין שום תעוד על המקרה.

מקרה נוסף שהתרחש טרם הקמת המדינה, בשנים שבהן פעלו האירגונים המזוינים בארץ, שבו הוכיחו הבריטים את נבלותם וחד צדדיותם לטובת הערבים, היה כאשר פועלינו שקדחו בשדה התעופה "לוד" הוזהרו כי עליהם לעזוב את המקום מיידית הואיל וקיים חשש שמתוכננת התקפה של כנופיות עליהם. בנוסעם מלוד לכוון פתח תקוה הגיח לפתע טנדר מסימטה צדדית (שהיום משמשת כביש למושב רנטיה) וחסם את דרכה של מכוניתם ומיד התקיפו אותם ערבים שהיו חבויים בצדי הכביש. למזלם של העובדים לא נפגע איש מהם הואיל והם היום מוכנים לכל דבר והגיבו מיידית ביציאה מן הרכב, וגם יד המזל היתה לטובתם כאשר רימון שנזרק לעבר מכוניתם לא התפוצץ ותת מקלע שהיה בידי אחד מהם נתקע בשל מעצור והם הצליחו להמלט את הפרדס הסמוך ולרוץ לכוון פתח תקוה מבלי שיתגלו על ידי הערבים. זכורני כי אחד מהם, שמואל פרידה ז"ל לא הגיע עד שעות החשכה וכבר היתה דאגה רבה לגבי גורלו והתארגנה קבוצת חיפוש אולם בטרם צאתה הגיע כשהוא סרוט וחבול.

לדבריו, זחל בשקט והסתתר בפרדס רק כדי לראות מי הערבים התוקפים ואם היה לבריטים מידע מוקדם על ההתקפה המתוכננת ואכן משורין בריטי, שצפה המתרחש מאחור ולא טרח להתערב בעת האירוע, הגיע למקום האירוע  והבריטים דיברו בידידות רבה עם הערבים התוקפים ולא עצרו איש מהם.

מהר מאד התברר כי הבריטים היו מודעים ושותפים לסוד המיתקפה והורו לפועלינו לעזוב את שדה התעופה כאשר המלכודת בכביש לוד – פתח תקוה כבר היתה מוכנה על ידי כנופיית הערבים אשר תקפה אותם בדרכם חזרה לפתח תקווה אולם, כפי שנאמר, יד המזל היתה לטובתם במקרה זה ועל כך אמרו כולם את ההלל בשבת שלאחר המקרה.

לעניין  "נשמט פרק זה…מכתבי תולדות ההתישבות…" כוונתי כי לא מצאתי בשום מקום איזכור לאירוע לא מתוך כוונת זדון להשמיטו מתודעת תולדות ארץ ישראל אלא פשוט משום שאיש לא ידע או לא טרח לספר את הסיפור העצוב הזה.

נכון שלא היה כביש להגיע לשם וצריך לזכור כי בימים ההם ים המלח היה גבוה בהרבה ממה שהוא היום ולכן הובל ציוד הקידוח בסירות  למקום וגם זה מדברים ששמעתי בילדותי מהורי, כמו גם קידוחי בדיקת קרקעית הים שקדחו אבי ושותפו בים אילת, מיד לאחר כיבושה, במקום שהוקם מזח חייל הים, עבור יסודות המזח.
הקידוחים נעשו בתוך הים כאשר ציוד הקידוח  הותקן על גבי "מעונה" של חייל הים שהושאלה להם על ידי הצבא.
מאוחר יותר, בשנת 1951, קדחו אבי ושותפו שוב באילת את הקידוח הראשון לחיפוש מקורות מים מתוקים עבור הישוב היהודי במקום.

מצורפת תמונת משפחתי משנת 1935.

בתמונה הקודמת, האיש הכורע הראשון משמאל הנו שותפו של אבי באותם ימים יוסף עמנואל ז"ל.

חוויות רבות חווינו בדרך להקמת המדינה כמו גם עקירת פרדס של הורי על ידי הכנופיות והאירועים בהם היו הערבים מפוצצים את בסיסי המשאבות, שעליהם "ישבו" המנועים החשמליים, בפרדסי היהודים והמשאבות נפלו אל מעמקי הקידוחים.
כדי למנוע את נפילת המשאבות הוזמנו אבי ושותפו למצא פתרון לענין ואכן נמצא הפתרון על ידי "תפיסת" צינור המשאבה העליון שמתחת לראש המשאבה בתפיסה מיוחדת שמנעה את נפילת המשאבה למעמקים בשל פיצוצה.

דבר זה לא מנע את המשך ההתנכלויות והפיצוצים הואיל ולא ניתן היה להציב שמירה בכל אתר ובאר אולם הציל את הקידוח ואת המשאבה שתוקנה וחזרה לשוב מים המהרה.

אציין רק שאבי המנוח היה חבר באירגון ההגנה ושותפו ז"ל באצ"ל וכן גם כי בציוד הריתוך מבית המלאכה שלהם בפתח תקוה השתמש האצ"ל בפריצה למחנה לוד ועל מחרטותינו נחרטו, בלילות חשוכים, קני מרגמות והוכנו כלי נשק נוספים אשר יוצרם המנוח ששמו היה "עויזר" שהיה חבר באירגון אצ"ל נהרג בפיצוץ בחדר בקומה עליונה של בית מגורים בתל אביב ששימש כמעבדה של האצ"ל בעת תקלה בהכנת תחמושת ופצצות לאירגונו וגופתו הועפה מן החלון החוצה מעוצמת הפיצוץ.

ברכה
אברהם

ריבקינד ברוך נחמה לאה ואברהם 1935

ריבקינד ברוך נחמה לאה ואברהם 1935

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.