הלך לעולמו האיש שאפשר לכנותו "מר פיניקיה"

כתבה: תקוה וינשטוק. פורסם ב"חדשות בן עזר", גיליון מס' 528


הלך לעולמו האיש שאפשר לכנותו "מר פיניקיה" הוא לא היה צאצא של העם הפיניקי שעקר לישראל מהלבנון. גם היסטוריון לא היה. למעשה היה רופא. רופא הילדים ד"ר נסים גנור.

גנור נולד למשפחה ותיקה מאוד בארץ, שראשיתה בצפת, ואחרי רעש האדמה הגדול בעיר עברה ליפו. הוריו, דוד ורוזה מזרחי, הם ממייסדי אחוזת בית ושמותיהם חקוקים על האנדרטה לבוני תל אביב.

אל הפיניקים, להם הקדיש שבעים שנות חיים, הגיע בדרך מפתיעה. כשלמד רפואה בז'נבה, פגש במקרה ספיץ' טרפיסט, מומחה לדיבור. פגישה קריטית. גנור סבל מבעייה: קולו לא התחלף בגיל ההתבגרות והיה קול גבוה, נשיי. המומחה לדיבור הציע לו תרגיל: פתח את הרדיו בקולי קולות – וקרא מספר בקול רם שיגבר על הרדיו. אלפי שנים לפניו עשה דמוסתנס היוני, בכיר הנואמים, תרגיל דומה – אך קולו לא גבר על רדיו (שטרם נולד…) אלא על רעש גלי הים.

ואכן, תוך יומיים קיבל גנור קול של גבר. הסטודנט לרפואה החל לתהות על יכולת הדיבור ומהות הקול, התעמק בספרי פונטיקה וגילה כי הפיניקים הם שהמציאו את הא"ב הפונטי, המבוסס על הברות. עד אז היו כתב יתדות או הירוגליפים עם א"ב של תמונות. הרודוטוס, אבי ההיסטוריונים, מספר כי את הא"ב הפיניקי הביא ליון ימאי פיניקי בשם קדמוס. כנראה הביא חרוז בפיניקית. היוונים ודאי לא הבינו את המלים אבל למדו את החרוז בעל פה.

מאז שנת 1950 עבד גנור על מאות מקורות אודות הפיניקים, עם של יורדי ים אמיצים שישבו בצור וצידון, כיום הלבנון, מומחים לבניית אניות (ומקדשים – למשל בירושלים), ממציאי הזכוכית ונודעים בצביעת ארגמן ובאריגה צבעונית. הוא לא היה, כמובן, החלוץ במחקר הפיניקי – פרופסור טור-סיני למשל, כבר קנה לו אז שם במחקר הזה – אך נסים גנור חיפש דרך פיניקית משלו. הוא ראה כי לשני העמים השמיים, הפיניקים הקדומים והעברים הקדומים, כתב דומה מאד – במימצאים ארכיאולוגים כמעט וקיימת זהות בין שני הכתבים – וניסה לחקור אם אכן נלמד הכתב באותה תקופה בצורת שיר. מהפונטיקה עבר בין היתר לתאריך של יציאת מצרים ולפועל "להוריש": בספר שמות נאמר שיהושע "לא הוריש את יושבי צור וצידון". מקובל ש"להוריש" פרושו לתת בירושה, אך גנור מצא מקורות בתנ"ך לפיהם ל"הוריש" פרושו להוריד ראשים, להרוג. לדעתו, יהושע אמנם לא "הוריד ראשים" לפיניקים אבל אין זה אומר שלא כבש אותם.

ב-1974 פרסם רופא הילדים וההיסטוריון החובב את מחקרו בספר עם מפות, תצלומים, ציורים ו-21 דפי ביבליוגרפיה – "מי היו הפיניקים?" – מסקנתו: הפיניקים ועם ישראל חד הם. למען האמת, מסקנה שאינה מקובלת על רוב החוקרים המקצועיים.

גנור תירגם את ספרו לאנגלית וחלם שהספר יגיע לעולם הרחב. החלום התגשם בנסיבות טראגיות. מספרים בניו: "ביולי 2009 קבלנו את האבחנה שאבא חולה בסרטן בלבלב והחלטנו להדפיס את הספר האנגלי." תוך חודש וחצי אכן הודפס הספר וב-21 באוגוסט 2009 נערכה השקתו בבית התנ"ך. באו להשקה כל ידידיו ומוקיריו, שרובם ידעו שזה המפגש האחרון עם מעריץ הפיניקים. עתה נפטר, בן 87.

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

1 Comment

  1. תודה לתקוה וינשטוק על דבריה לזכרו של אבי,
    חבל רק שנפלא אי דיוקים רבים. ספרו של אבי "מי היו הפניקים " הוצא לראשונה בעברית ב 1974
    תחת שם נ.ר.גנור בהוצאת רשפים שכעשר שנים מאוחר יותר נעלמה.
    מספרת דר' אילת מזר פניקולוגית ידועה ואחת מחשובות הארכאולוגיות (עיר שלמה בירושלים) ונכדתו של מי שהיה רקטור האוניברסיטה העברית וארכאולוג בעל שם בנימין מזר "למדתי באוניברסיטה העברית לפני כשלושים שנה ובאותה תקופה רובנו הסטודנטים לא שלטנו באנגלית היטב; הספר הרציני והעמוק היחיד בנושא הפניקים היה של אחד נ.ר. גנור. היינו ממתינים בתור לקראו כי היה בספרית האוניברסיטה רק עותק אחד"
    לא ידענו לא אנו ולא מרצנו מי הוא אותו גנור עתה נפתרה התעלומה אמרה לי לפני כשלשה חודשים ומיד למחרת בה מירושלים לבקר את אבי החולה. הביאה עימה בתיקה עותק בלוי וקרוע של ספר ישן "רציתי להראות לך עד כמה השתמשו ועד כמה התבלה מרוב שימוש אמרה לאבי שחיוך מבויש של גאוה פשט על פניו.

    יעקב כהנוב
    ראש המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי
    אוניברסיטת חיפה
    שכמובן מתמחה בחקר הפניקים כתב במכתב לאבי באוגוסט 2009 לארוע השקת הספר (שהגברת וינשטוק היתה בו ) בין השאר את המילים הבאות:
    "הערצתי הרבה והערכתי למבצע ההוצאה לאור של "מי היו הפניקים" בתרגומו לאנגלית. לא רבים מכירים את ספרו של ניסים גנור, ואין פלא, בוודאי לא רבים מכירים את השמות אליהם מתייחס הספר כמו למשל פטרי וגרסטנג. הספר הוא מחקר מעמיק, מקיף ומרתק עם אמירה ברורה, אם כי מפתיעה. מן הראוי היה שימצא את מקומו בין ספרי לימוד ההיסטוריה הבסיסיים"

    פרופסור אמריטוס איתמר זינגר (מומחה לחיתים ובעל שם עולמי) כתב בין השאר:

    מחקר הפניקים אינו עיסוק פשוט. המקורות הפנימיים אינם רבים אך המקורות החיצוניים עליהם רבים ומגוונים – מצריים, אשוריים, בבליים, יווניים, וכמובן עבריים. שילוב המקורות הללו לכדי תמונה שלמה ככל היותר מחייב מיומנויות רבות ויכולת הבחנה בין עיקר לטפל. מתוך סקרנות בוערת ואהבה לשמה התגייס מר גנור לבחון מחדש את מאות המקורות החיצוניים והמקראיים והגיש מארג מרתק ומקורי

    אף אחד ממקצוענים אלו לא התיחס לעבודתו של דר ניסים גנור כעבודת חובבן כמו הגברת וינשטוק
    מספיק לראות את מאות הכתבים ברשימת הביבליוגרפיה כדי להבין את עומק המחקר וחשיבותו

    מקצוען ממדרגה ראשונה היה ואף פירסם בן השאר בספרות המקצועית המובילה בתחום (PEQׂ
    כמו גם צוטט על ידי חשובי החוקרים של שפות שמיות כמו על ידי פרופסור C.L.GIBSON המפורסם שהיה מחשובי חוקרי השפות השמיות והמליץ באחד מספריו על קריאת אחד המאמרים (על לכיש) שניסים גנור כתב

    מאז פירסום ספרו באוגוסט 2009 הגיעו מכתבי בקשה לעותקים ממיטב מכוני המחקר בתחום בעולם

    מקווה שתיקנתי במקצת את שאלת "חובבותו" של המקצוען דר ניסים רפאל גנור

    Post a Reply

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.