רעמסס השני – המלך אשר לא ידע את ה'

רעמסס השנימאמר קצר וברור על רעמסס השני וזיהויו כפרעה של יציאת מצרים.

מאת יהודה קפלן ואריאלה רונס -צפריר / מוזיאון ארצות המקרא בירושלים


"ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר. ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח."

(שמות ה', א-ב)

חלק ניכר פרשת יציאת בני ישראל ממצרים, המוגדת מדי שנה בליל הסדר, עוסק בעימות בין משה ואהרון לבין פרעה, מלך מצרים, שאינו נזכר בשמו (פרעה איננו שמו הפרטי של המלך המצרי. משמעות המושג פרעה, פֶּר-עֶאַ במצרית עתיקה, היא "בית גדול". במרוצת הזמן קיבל מושג זה גם את המשמעות של המושג "מלך").

מי היה אם כן אותו פרעה קשה לב שמנע מבני ישראל לצאת ממצרים ואף הכביד את עולו עליהם?

הסיפור המקראי אינו מציין במפורש את זהותו של אותו פרעה, אולם מצויים בו רמזים אחדים המסייעים אולי למקם אותו בתקופה היסטורית ידועה.

"וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס"
(שמות א', יא)

ערי המסכנות (ערי מחסנים לפי רש"י, והשוו גם המסופר על חזקיהו מלך יהודה בדברי הימים ב' לב, כח) פִּתֹם ורעמסס, זוהו עם שתי ערים מצריות חשובות שנבנו בימיה של השושלת ה-י"ט בתקופת הממלכה החדשה (מאות 12-13 לפנה"ס). פתם מזוהה עם העיר פֶּר-אַתוּם ("ביתו של אל השמש אַתוּם") ואילו רעמסס מזוהה עם פֶּר-רעמסס ("ביתו של רעמסס").

בשם רעמסס כונו מספר מלכים שהשתייכו לשושלת הי"ט. משמעות השם רעמסס במצרית עתיקה היא "בנו של (אל השמש) רע". ניתן לומר אם כך שיש לחפש את אותו פרעה בין מלכיה של השושלת ה-י"ט, אולם מי מבין כל ה"רעמססים" שמלכו בשושלת זו הוא אותו פרעה?

יש הסוברים כי המפתח לפתרון שאלה זו מצוי בכתובת שנחקקה על גבי מצבה המנציחה את נצחונו של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, על השבטים הלובים ממערב למצרים, בסוף המאה ה13- לפנה"ס (המצבה מוצגת היום במוזיאון הלאומי בקהיר). בכתובת נזכרים גבולות הממלכה המצרית כולה, וכן, הישגים צבאיים נוספים. במצבה, שהתפרסמה בכינוי "מצבת ישראל", מופיע האזכור הקדום ביותר של השם 'ישראל' מחוץ לתנ"ך. בהתייחסו לכיבושיו בכנען, מזכיר מרנפתח שלושה ישובים: אשקלון, גזר וינועם, ומוסיף כי "ישראל הוּשַׁם (חוסל) אין לו זרע".

הכתובת מלמדת אמנם כי בימיו של מרנפתח, בנו של רעמסס השני, התקיימה בכנען ישות בשם 'ישראל', אולם אין היא מבהירה מה היה טיבה של ישות זו (עם, קבוצת שבטים או משפחות), מה היו נסיבות הופעתה בכנען, ומתי התרחש הדבר.

לא מעט חוקרים סבורים כי היות ובימי מרנפתח התקיימה בכנען ישות בשם 'ישראל', הרי שיש לחפש את פרשת יציאת מצרים בתקופה שקדמה למרנפתח מחד, אך לא לפני ימיה של השושלת ה-י"ט, בה שלטו מלכים בשם 'רעמסס' מאידך. רעמסס השני, המלך המפורסם ביותר בשושלת זו, ששלט על מצרים במשך 67 שנים (1290 – 1224 לפנה"ס), הוא המועמד הטבעי, וזאת משום שרעמסס הראשון, מייסד השושלת, מלך חודשים ספורים בלבד.

רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל, ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החתים (ששכנה באזור תורכיה של ימינו) על השליטה בכנען.מאבק זה הגיע לסיומו עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים, בשנתו ה21- של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו, אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שנזכרו לעיל.

חשוב לציין עם זאת, כי בתעודות המצריות אין כל אזכור לשהותם של בני ישראל במצרים או רמז למסכת האירועים סביב יציאת מצרים עליהם מסופר בספר שמות, מה שהוביל חוקרים אחרים לפקפק באמינותו ההיסטורית של התיאור המקראי.

פסל של רעמסס השני, שושלת י"ט

גרניט שחורה

1250 לפנה"ס בקירוב

אסיוט, מצרים

בתמונה שלפניכם נראה פסלו של רעמסס השני, כשהוא יושב על כס מלכות. פסל זה הנו אחד מפסלים רבים, אשר הוצבו בחזיתות המקדשים, הארמונות ומבנים ממלכתיים נוספים שבנה או שיקם מלך זה.

פסלי מלכות מסוג זה חלקו קווי תיאור דומים וברורים, אשר מטרתם הייתה להדגיש את כוחו ומעמדו של המלך השליט, ולפאר את שמו. המלך, יושב על כס מלכות, בעל משענת גב צרה, גופו וכיסאו מהווים מקשה אחת, סמל לעוז וליציבות. הוא מתואר כגבר צעיר וחסון, פלג גופו העליון עירום וחצאית קפלים קצרה מהודקת בחגורה למותניו. על אף שראשו נשבר לפני זמן רב, ניתן לראות בתחתית צוארו חלק מן הזקן המלכותי (והמלאכותי), שעיטר את סנטרם של כל מלכי מצרים. מתחת לכפות רגליו חרותים תשעה קווים – סמל למושג 'תשע הקשתות', המציין בכתובות המלכים את תשעת האויבים המסורתיים של מצרים בכל התקופות, בדומה לאזכור שבעת עמי כנען במסורות כיבוש הארץ במקרא (והשוו דברים ז, א').הדריכה הסמלית על האויבים מבטאת את הכנעתם על-ידי המלך, ואת שלטונו עליהם. תיאור זה היה מקובל בטקסטים ובתיאורים חזותיים בכל המזרח הקדום. כך מתאר המלך שלמה את ניצחונותיו של דוד אביו, לחירם מלך צור:

"אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלוהיו מפני המלחמה אשר סבבוהו עד תת ה' אותם תחת כפות רגליו"         

(מלכים א', ה, י"ז).

זיהויו של הפסל כפסלו של רעמסס השני מתבסס על הכתובות החקוקות על צדדיו של כס המלכות, ובהן תאריו ושמותיו של המלך. שמותיו הפרטיים של המלך חקוקים בתוך מסגרת סגלגלה, שבבסיסה קו אופקי המכונה 'כרטוש' (מילה צרפתית המציינת תרמיל של רובה, כינוי שהעניקו לצורה זו חייליו של נפוליאון במצרים, בשל דמיונה לצורת התרמיל). צורת הכרטוש, המכיל תמיד את שמותיו של המלך, מייצגת את מסלולה של השמש על פני האדמה ובכך מסמלת נצחיות. בשל היותה של השמש גורם הטבע הדומיננטי במצרים, נתפש אל השמש כאל החשוב ביותר בארץ זו. מסלולה הנצחי של השמש, אותו מסמל הכרטוש, ביטא אם כן, את התפישה המצרית לפיה המלך נצחי אף הוא, בדומה לאל השמש. תפישה זו קשורה לאמונה הבסיסית של המצרים הקדמונים בנצחיותם של החיים שלאחר המוות.

הקשר ההדוק בין הפרעה לבין אל השמש המצרי מקבל חיזוק בתארים המופיעים לצד הכרטושים בפסל זה ולצד כרטושים של מלכים אחרים, כדוגמת: "אהוב (האל) אַמוֹן-רַע, מלך האלים, אדון השמים".

תואר נוסף לפרעה מסומן על ידי צמד ההירוגליפים – סימני כתב החרטומים המצרי: עיגול, המסמל את גלגל החמה, הוא סמלו של אל השמש רַע, ולצדו ציור הברווז, המציין את המילה 'בן'. התואר "בנו של (אל השמש) רַע" היה אפוא אחד מתאריו החשובים של המלך המצרי והוא ממחיש את מעמדו המיוחד כהתגלמות אל השמש.

העימות בין משה ופרעה היה אפוא מאבק בין שליחו של אלוקי ישראל לבין נציגו של אל השמש המצרי, רַע. רישומו הדרמטי של מאבק זה טבוע עמוק במסורת היהודית, משום שהוא היה הצעד הראשון בדרך הארוכה אותה עברו בני ישראל מ"בית עבדים" לעם עצמאי השוכן לבטח בארצו.

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.