א"יתון לשבת – גליון 9

א"יתון לשבתבין חג לשבת ובין שבת לחג, מנסים למצוא קצת זמן לדברים אחרים. יש המון חומר חדש ומעניין, לא יהיה משעמם…

נתחיל עם פרופ' אדם זרטל שכפי שציינתי באחד הא"יתונים הקודמים – עכשיו מתחילות להגיע הביקורות והתגובות בעקבות ספרו האחרון "סודו של סיסרא" (אני כבר לקראת הסוף).
נתחיל מהמוקדם למאוחר- שושי לוטן גילתה לי שהשבת מתפרסמת כתבה בעיתון "ישראל היום", עם הכותרת: "אדם בעקבות עברו" – כתבת פרופיל מחמיאה על אדם זרטל ופועלו המוערך. הכתבה פורסמה גם ב"וואלה", ואפשר גם לקרוא אונליין באתר (במגזין "ישראל השבוע", עמוד 10). כמו כן, מובאת שם, כמובן, גם התייחסות לספר החדש תחת הכותרת: "הסוד שנחשף: סיסרא בא מסרדיניה".

במדור הכלכלה (!) של Ynet פורסמה הכתבה הבאה: "אברהם ויוסף: המצליחנים הראשונים של עם ישראל" כיצד הפך שבט נוודים מדברי לאימפריה כלכלית עולמית? ynet יוצא למסע היסטורי בחיפוש אחר מקורות העושר של העם היהודי. בפרק הראשון: אברהם ירד למצרים חסר כל וחזר "כבד במיקנה ורכוש", ויוסף השתלט על כל המשק המצרי. איך הם עשו זאת, ומה למדו מהם דורות על דורות של יזמים יהודים?
בכתבה מרואיין פרופ' אדם זרטל כמומחה לתקופה ולסביבה.

ב"הארץ" פורסמה כתבת ביקורת מאת פרופ' אברהם רונן, על הספר "סודו של סיסרא: מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה" מאת אדם זרטל. מדוע בושש רכבו לבוא. האומנם מוצאם של גויי הים באי סרדיניה שבאיטליה? פרופ' רונן מסכם בהמלצה: "לפנינו סיפור מתח ארכיאולוגי שלא יכולתי להניחו מידי. חובה מהנה לאוהבי תנ"ך, תולדות ישראל וארץ ישראל."

בשבוע שעבר פורסמה בעיתון "ישראל היום" כתבה מעניינת בשם "הבירה שנשכחה – שילה" – על העיר, תפקידה כמושב המשכן וגלגוליה במהלך השנים, עד לחפירות הנרחבות בה ע"י מגוון חוקרים.
ועוד באותו עיתון "מטמון של 180 מטבעות מימי בית שני" נמצא בחפירות בגבעת זאב בירושלים, ועוד בנושא זה: "איסתרא בלגינא*: מטמונים של מטבעות זהב" (לחצו שם על "קרא עוד").

כתבה נוספת מבית "ישראל היום": "ישראל העניקה חסינות – הסרקופג יוצג בירושלים" – על המעמד הדיפלומטי המיוחד שהוענק לסרקופג של המלכה הלני ע"י ממשלת ישראל בכדי שממשלת צרפת ומוזיאון הלובר יסכימו להשאילו למוזיאון ישראל לחצי שנה. גם כתבת וידאו ב- Ynet: "הלני המלכה חזרה לביקור מולדת" – המלכה הלני התגיירה בשנת 30, עלתה לארץ ומוזכרת בתלמוד כמי שתמכה ביושבי ירושלים בשנות הרעב ותרמה למקדש. בסוף השבוע הגיע ארון הקבורה המיוחס לה מהלובר למוזיאון ישראל.
ובאותו נושא- דיון מעניין ב"כלכליסט" – "למי שייכות הפרמידות שבמצרים" – למי שייכים ממצאים ארכיאולוגיים? האם יש למישהו זכות ליטול חפצים מאתר ארכיאולוגי? והאם יש קשר בין השאלה הזאת, החלה על תלים ארכיאולוגיים, לבין חקר התרבות הדיגיטלית? ילדים אוהבים להכריז על החוק "המוצא אינו משיב" בקריאת התרסה מתנגנת. אבל האם זהו פתרון קביל להסדרת הבעלות על שרידי העבר, מורשתן של תרבויות שהיו וחלפו?

ובנושא קצת דומה, בהקשר סביבתי-קמפוס ים-המלח: "חשיפת "כלכליסט": כך ויתרה המדינה על תמלוגי הענק של כיל" – מכתב ממשלתי מ־1995 חושף כיצד הממשלה העניקה לחברת כיל המופרטת פטור מתשלום תמלוגים על ייצור מוגבר של אשלג, עד שנת 2030 – תמורת ויתור של החברה על התחייבות לסלול כביש למפעלי ים המלח. בעלי התפקידים דאז לא זוכרים מה היה שם. עכשיו הכדור אצל שוקי אורן.

סקירה מעניינת על המים בירושלים "בתקופת הכנענים ובימי בית ראשון" מובאת באתר של מוזיאון המדע, המציג תערוכה בנושא.

הארץ: אבד בתרגום: מכתב עתיק חשף שפה נכחדת – בגב מכתב בן 400 שנה שהתגלה בפרו מופיע טור של מספרים ותרגומם לשפה ייחודית שהחוקרים לא ראו מעולם.

Ynet: הכי גדול: נמצאה עצם דינוזאור באורך 2 מטרים – תגלית חדשה תוכל לסייע לחוקרי הדינוזאורים לבנות שלד מלא של טוריאזאורוס, דינוזאור עצום המגיע לגובה של 30 מטרים. זוהי עצם הירך הארוכה ביותר של דינוזאור שנמצאה באירופה

ונעבור לטלוויזיה שאין לי:

ערוצי ההיסטוריה והביוגרפיה ישודרו באינטרנט – מעכשיו גם באינטרנט. ערוץ ההיסטוריה. הערוצים מבית טלעד, המשודרים בכבלים ובלווין, עולים לאוויר בוואלה!, יחד עם תוכניות מקור נוספות.

ועוד קצת טלוויזיה –
אני רוצה להמליץ שוב על הסדרה "הארכיאולוג העירום", במיוחד על הפרק "המסע בעקבות אוצרות בית המקדש", נראה שיש קצה חוט למקום הימצאם, והוא אפילו די קרוב, אבל מה שמעניין בפרק זה שתוך כדי המסע לרומא בעקבות מסע הניצחון של טיטוס שכידוע בזז את אוצרות בית המקדש, העלה שמחה יעקובוביץ' רעיון מדהים: "ויה דה-לה-מנורה" כמו שהנוצרים צועדים ברחובות ירושלים העתיקה בנתיב ה"ויה דולורוזה", דרך היסורים של ישו, עם צלב גדול על הגב – הלך הוא ברחובות רומא העתיקה בנתיב מסע היסורים של בני ישראל השבויים עם מנורה גדולה על הגב. הוא גם גילה כי הקולוסיאום – סימלה האדיר של רומא, נבנה מכספי אוצרות בית המקדש, שכידוע היה הבנק המרכזי בו הפקיד כל אחד מבני ישראל מחצית שקל זהב 3 פעמים בשנה, בעלייתו לרגל. תעשו חשבון = זה שווה הרבה מאד זהב. בעזרת הכסף הזה וכח העבודה הזמין שהיה לו – עשרות אלפי עבדים שהובאו מיהודה, הוא בנה את המבנה המונומנטלי של הקולוסיאום. קשה להבין אחרי זה איך כולם מתלהבים ומתרגשים למראה הפרמידות, שברור שלא בני ישראל בנו אותן, ולמראה הקולוסיאום נשארים אדישים… נקודה למחשבה!

ונסיים בעוד פיסת מדיה – השיר לשבת של רותי.

חדשות יונתן זיגמנד:

שלושים ושבע שנה למלחמת יום הכיפורים – הסיפור של מוטי אביעם, מובא על ידי אחיין שלו מתוך אתר 'פרש':
http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/11183.html

מוזיאון רתע, מתאים בייחוד למיליטנטים שבכם. מדובר במוזיאון ומפעל הנצחה שלמרבה ההפתעה ממוקם בבית פרטי בבאר שבע:
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaagrb

לקראת הנסיעה הלימודית השנתית לכרתים בעקבות הקורס השנה של אדם – פורום על טיולים ומידע על כרתים (-:
http://www.agenda.co.il/686/

תזכורת: ביום ראשון הזה – כנס לזכרו של פרופ' חנן אשל ז"ל, הבאתי את הפרטים בגליון קודם.

שבת שלום לכולם!
צחי הררי

Author: צחי הררי

Share This Post On

תגובות לכתבה

4 Comments

  1. שלום צחי,

    אני מתקשה להצטרף לחבורת האוהדים של ידידי פרופ' אדם זרטל בתחום מחקריו ומסקנותיו. אני מכיר את אדם שנים רבות. הוא איש נהדר, איש משפחה למופת, לוחם עז ואיש רעים, אך התחלתי לפקפק בדרכו המחקרית מצורת הטיפול שלו בממצא מהר עיבל – לדעתו מזבח יהושע המקורי, לדעת חוקרים אחרים – מגדל רועים כנעני או מגדל תצפית. המנוח פרופ' אהרן קמפינסקי שלל לגמרי את ממצאי זרטל בהר עיבל ואת זיהוייו ופרופ' מיכאל קוגן תיאר אותם בהקשר של הממצא בהר עיבל כ"סיפורי גן ילדים".

    פרופ' זרטל לא נרתע משלילת החוקרים ואף פירסם ספר פופלארי "עם נולד" בו ביקש לעייפה לבסס את ממצאו בהר עיבל. הוא הגדיל להזות כאשר מצא כי המיקום של הממצא אינו תואם את כיווני המיקום במקרא [דברים, יא' 29-30] הוא פשוט שינה את המיקום של הרגרזים וקבע את ההר המכונה "תל כביר" [עליו יושב בין השאר היישוב הישראלי אלון מורה] כהרגרזים המקורי. לא אלאה את הקוראים בפרטי קביעתו המוזרה לדעתי, בלשון המעטה, אך הוא ביסס את כל כולה על גילוי בחלומו של נזיר, איש צוות החופרים שחפר באתר… [המסרב להאמין שחוקר כה בולט באוניברסיטת חיפה, מגיע כך לזיהוי ממצאיו ימצא את "עם נולד" בכל ספרייה אוניברסיטאית או ציבורית].

    מאז אני מתייחס בספק רב לכל מחקר או ממצא הקשור בידידי פרופ' זרטל, שפרסומים אודותיו מופיעים בעיתונות ובטלביזיה בתדירות מביכה לדעתי. נהיר לי כי תגובתי לא תביא לשינוי דעתו של זרטל בנושא, אני גם מניח, לטובתו, שהתדירות הגבוהה של הפרסומים אודותיו, בחלקם ביוזמתו, נועדו לגייס כספים למימון חפירותיו הבאות.

    אך אם זו הדרך בה הוא מגיע למסקנותיו, עלינו אנו לדרוש ממנו קצת צניעות וקצת הכרה בטעות. טעות אינה חטא וניתן לתקנה בקלות.

    אני מבקש להזכיר בזאת קטע מקומראן הכתוב בכתב ארמי [ממנו התפתח הכתב בו כותב אני תגובה זאת] שנחשף ב-2008 ונמצא אותנטי בידי פרופ' ג'ימס צ'ארלסוורת' James Charlesworth מאוניברסיטת פרינסטון האמריקנית רבת היוקרה. הפרגמנט כולל את דברים כז' 6-4 ושם נקרא במפורש אחרי צילום באינפרא אדום: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהרגרזים" [כך שם ההר במלה אחת בת שבע אותיות]. על הפרגמנט הזה תמצאו רבות באינטרנט בהקלקת שמו של צ'ארלסוורת'.

    Post a Reply
  2. בנימים שלום.
    תודה על תגובתך המלומדה!

    לאחר התכתבותנו האחרונה חזרתי לקרוא בספר "עם נולד" של פרופ' זרטל. זכרתי ששמך הוזכר שם (פרק 13 "אחים רחוקים"). אני מניח שבהערתך לעיל אתה מכוון לפרק הבא אחריו- "היכן הר גריזים".
    אתה מכיר טוב ממני את אדם זרטל, והיטבת לתאר את מעלותיו, אותן גם אני הספקתי להכיר, עליהן ככל הנראה אין מחלוקת.
    לגבי הגישה למחקר- פרופ' זרטל, על פי התרשמותי קצרת הימים, חוקר לעומק והופך כל אבן במחקריו (תרתי משמע). הוא שש להתמודד עם כל טיעון שעולה, גם אם הוא עלול למוטט את התיאוריה שלו, כך עשה עם טיעונו של פרופ' קמפינסקי, לו הקדיש פרק שלם בספרו "עם נולד" (פרק 12, "מגדל לשמירה על השדות").

    עם זאת, מנקודת המבט האישית שלי, תגליות חדשות תמיד יכולות להפוך על פיהן תיאוריות ותיקות, זה בדיוק מה שעשתה תגליתו של פרופ' זרטל לתיאוריות אחרות, ויתכן שתגליות חדשות יהפכו על פיהן את התיאוריה שלו, זה טבעו של עולם המחקר וטוב שכך.

    גם בכתבה הנ"ל וגם בהרצאותיו של פרופ' זרטל, חוזר זרטל וקורא לכל מי שיש טיעון נגדי למסקנותיו, שיבוא ויציגו ובלבד שיהיה מעמיק ומבוסס. אני מאמין שאם תפנה אליו את הטיעון שהזכרת לעיל, הוא ישמח להתמודד עימו. אשמח לשמוע על כך במידת האפשר.

    תודה,
    צחי הררי

    Post a Reply
  3. שלום צחי,

    לעונג תיחשב כל תגובה ממך.

    יפה שטרחת למצוא את מראה המקום של האתר באינטרנט המציג את הקטע מקומראן. בתחילה, לאחר שהחוקרים התאוששו מן הממצא הזה, שמדבר בעד עצמו, ואשר טרחתי בעצמי לשלוח לפרופ' זרטל באוגוסט 2008, בזמן החשיפה של הפרגמנט, ניסו לטעון כי הפרגמנט אינו מקורי. אך הבדיקות שערכו הזקרמנים לא הותירו ספק לגבי מקוריותו.

    פרופ' ג'ימס צ'ארלסוורת, במאמריו החדשים באינטרנט על הממצא מקומראן, טוען כי הממצא מוכיח שוב כי נוסח התורה בידי השומרונים שומר על גרסאות מקוריות של הטכסט הישראלי המקורי של התורה, והממצא מקומראן, שנכתב "בידיים יהודיות" רק מחזק זאת. גם פרופ' עמנואל טוב, מבכירי חוקרי מגילות מדבר יהודה מעדיף גירסה זאת של דברים כ"ז 6-4 כגירסה המקורית בהקדמה שכתב לספרי הבא, העומד לצאת לאור בקרוב: תרגום ראשון לאנגלית של נוסח התורה שבידי השומרונים בהשוואה לתרגום לאנגלית של נוסח התורה היהודי מסורתי של Jewish Publication Society, עם הדגשת ההבדלים המשמעותיים הרבים ביניהם. אם שני ענקי מחקר המגילות הגנוזות טוענים כך מן הראוי שנעיין בדבריהם.

    אגב, ככל הידוע לי, זרטל לא הגיב עד כה על המימצא מקומראן, הסותם את הגולל על "גילוייו" וזיהוייו לגבי אתר עיבל. יש לקבל בהבנה את הינעלותו על ממצאיו, שכן קורה במחקר שחוקר שטרח שנים רבות וגייס כסף רב לחפירתו באתר כלשהו, שהוא ננעל על הממצא ומסרב בתוקף להודות בטעותו, גם כאשר תעודה מקורית בת אלפי שנים סותרת את ממצאיו לחלוטין. משום כך אינני רואה טעם בהתדיינות אתו על ממצאו, ביחוד לאחר ש"הזיז" הרים להתאימם לו.

    עוד לגבי כתיבת השם "הרגרזים". חוקרים נטו לחשוב שעצם כתיבת שם ההר במלה אחת, כבנוסח התורה שבידי השומרונים, שכל ממצא הכולל את השם במלה אחת מעיד על שייכותו לשומרונים. אך עם גילוי המסמך מקומראן, שאין ספק כי נכתב ע"י מעתיק יהודי, לא ניתן עוד לשייך אוטומטית כל ממצא כזה לשומרונים דווקא. הטיעון האוטומאטי שהיה מקובל במחקר המקרא נבע מתוך הטענה הכללית שהשומרונים תיקנו את הטקסט של התורה למגמותיהם. היום בדרך כלל מתייחס המחקר אחרת לנוסח התורה שבידי השומרונים ודורש להעמידו במקום היאה לו לצד הטכסטים הקדומים ביותר של התורה.

    פרגמנט הכולל את שם הרגרזים במלה אחת נמצא בצרורו של לוחם מצדה, מה שהביא את פרופ' שמריהו טלמון לשער כי בין לוחמי מצדה היו גם לוחמים שומרונים. הממצא מקומראן מוכיח כי אין כאן גירסה שומרונית או יהודית, כי אם גירסה ישראלית של נוסח האב של התורה, שבתקופת בית שני היו טכסטים של התורה, שהועתקו בידי מעתיקים יהודים, שכללו אותו.

    לשער כי היו לוחמים שומרונים במצדה ערב נפילתה בידי הרומאים, בקרב שלשומרונים לא היה ענין להשתתף בו, עם כל המחמיא בדבר, היא כמו לקבל את הגירסא הפולמוסית היהודית בדברים כז' 6-4 וביהושע ח' על בניית מזבח לה' אלהי ישראל על הר הקללה עיבל עליו עמדו בעיקר השבטים בני השפחות וקיללו במרץ. מן הסתם הגיוני יותר לסבור שהמזבח נבנה על ההר עליו עמדו נציגי שבעת השבטים הנחשבים יותר של עם ישראל: יהודה ושמעון, לוי ויששכר, יוסף[אפרים+מנשה] ובנימים [כן, זו היא הגירסה המקורית של השם בנימים], ובירכו במרץ את עם ישראל העומד בין שני ההרים הרגרגרזים והר עיבל. אומנם הממצא מקומראן לא מותיר ספק בענין זה.

    אגב הגירסא "בהרגרזים" לדברים כז' 6-4 נמצאת גם בתרגום הלטיני לתורה .Vetus Latinus

    Post a Reply

Submit a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אימות אנושי (למניעת ספאם) * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.