פרשים אוסטרלים כובשים את המכללה האקדמית כנרת
אוק10

פרשים אוסטרלים כובשים את המכללה האקדמית כנרת

עשרות מבני דור ההמשך של הפרשים האוסטרלים, לבושים במדים ורכובים על סוסים, ישחזרו את המסלול בו נערך הקרב לכיבוש תחנת הרכבת בצמח, בטקס הוקרה שיערך ב – 28 באוקטובר במכללה האקדמית כנרת. בטקס הוקרה לפרשים האוסטרליים לציון 94 שנים לקרב על תחנת הרכבת של צמח, שיערך על שפת הכנרת, במכללה האקדמית כנרת, ביום ראשון, 28 באוקטובר 2012, בשעה 16:00, ישתתפו בין היתר מזכיר הממשלה, שגרירת אוסטרליה בישראל, נציגים רבים של עולי אוסטרליה וניו זילנד בישראל ואורחים נוספים. קרב הפרשים בספטמבר 1918 בו הצליח גדוד הפרשים האוסטרלים לכבוש את תחנת הרכבת של צמח כחלק מן המערכה הגדולה לכבוש את צפון הארץ מידי השלטון הטורקי, היה לאחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה (אחד מקרבות הפרשים האחרונים בהיסטוריה). בקרב זה נפלו 14 לוחמים אוסטרלים. המכללה האקדמית כנרת, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המועצה האזורית עמק הירדן, קרן רש"י, משרד ראש הממשלה ורכבת ישראל, חברו יחד בכדי להקים מחדש את תחנת הרכבת ההיסטורית של צמח ולבנות בה את ה"מרכז ללימודי ארץ ישראל" של המכללה האקדמית כנרת. במסגרת הטקס, תחנך אנדרטת זיכרון (אשר עוצבה על ידי עמותת הפרשים האוסטרלים והובאה מאוסטרליה) לזכר הנופלים האוסטרלים בקרב על תחנת צמח. בכוונת המכללה, שחברה לעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, להפוך טקס זה למסורת שנתית של ציון הקרב לכיבוש תחנת הרכבת של צמח מידי הטורקים. שיאו של הטקס יהיה כניסתם הדרמטית והמפתיעה בדהרה של כעשרים פרשים אוסטרלים במדיהם ההיסטוריים למתחם המכללה. לקראת סיומו הם יעזבו שוב רכובים אל תוך השקיעה, כאשר ברקע (כמו במהלך הטקס כולו) יתנגנו שירים אוסטרליים מפורסמים. G’Day...

Read More

ויאמר, ויען – כתבה מקיפה על ארכיאולוגיה וחקר המקרא

כתבה שהתפרסמה בעיתון "מקור ראשון": "לפני עשר שנים רגשה הארץ, בעיקר קוראי 'הארץ'. הציבור הרחב נחשף לראשונה לטענה שהארכיאולוגיה סותרת את רוב המסופר בתנ"ך, או לפחות אינה מאששת אותו. מאז נרשמה שורת תגליות חדשות תואמות-מקרא, שהאחרונות בהן, מהחורף הזה, הן חומות המלך שלמה וכתובת עברית מתקופתו. האם זה מה שיחולל מהפך בחקר המקרא?" בכתבה מדובר גם, כמובן, על פרופ' אדם זרטל ועל פרופ' פינקלשטיין. את הכתבה הביאה רות אנגל-מורגנשטרן. ליטל שטרן צילמה וסרקה. תודה לכן. להורדת הקובץ: Biblical-Archiology PDF 4.3MB לצפייה אונליין באמצעות גוגל-מסמכים לחצו...

Read More

ליום הזיכרון: הכאב הפך להיות חלק בלתי נפרד / ארי לוי

הכאב הפך להיות חלק בלתי נפרד, לאורך כל השנה. נעים בשני מעגלים: מעגל האין ומעגל היש. לומדים באטיות להוסיף יש מאיר לתוך העולם המלא באין. הכאב הוא הליכה בחשיכה אין-סופית. קשה לראות את הדרך. מגששים. מתבלבלים. נופלים. מתאמצים ומשתדלים. מחפשים. אל תוך הימים הקשים נכנסים אורות קטנים בעלי עוצמה שלא תיאמן – חברים: מילה חמה, שיחת טלפון, התייחסות, לא תישאר לבד, נזכור להיות איתך גם לאחר יום הזיכרון. כל אלה הם ניצוצות של אור שמאירים חשיכה גדולה ומרפדים את המכה הקשה. צריך הרבה אור כדי למצוא ולחזור אל דרך החיים. יום הזיכרון. בבקשה, אני רוצה חיבוק גם מחר....

Read More

ההקדמה להגדת הפסח של החיילים העבריים בצבא הבריטי, 1942

מאת: אהוד בן עזר פורסם בחדשות בן עזר ("מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח") גיליון מס' 531: בליל זה, בהתקדש עלינו חג החרות, ליל י"ד בניסן שנת תש"ב [1942], ואנו מסובים יחדיו, חיילי יחידת הנהגים 5 מ.ט. העברית וליבנו נסער וחוגג. נסער הלב, כי לא תמה מצרים לישראל. כי היתה תבל כולה מצרים לנו. נעלה הערב, על ראש שמחתנו באבל יוקד ובחרון שילומים את בתי ישראל ברחבי גולה אשר הפך למו החג לחגא, נזכור את ספינת ישראל סוערה, אשר חופים לא ילקטוה [צ"ל יקלטוה] וחופה האחד, הנכסף, נעול על בריחים. והיתה שמחת חג החרות חרישית ועצורה, כי עלה הכורת על בית ישראל. בהיותנו מסובים יחדיו, מאות חיילים עברים, בנכר, הרחק מן הארץ, וליבנו עם הבית אשר בשליחותו הלכנו, והוא חוגג וקורץ ממרחקים, וזכרנו את חברינו, אשר נזעקו אל הדגל, וכרעו בדרך. אלו, אשר נפלו ראשונים במערכה ואלו אשר נפלו בשבי האוייב. נעלה את הבית הערב, את נפתולי בניינו ואת לבטי גידולו. נראנו ממרחקים, והוא קורן ומאיר, ונאמין, כי תגבר בו תחושת מקלט אחרון לאומה מתבוססת בדמה, ופסו אוזלת-היד והתכחשות לתביעת הבניין והנאמנות לו. בהתקדש עלינו ליל החג, וזכרנו את לי "הסדר" אשתקד, אשר בו חגונו את החג, ואנו קורסים על סלעים בערוץ טוברוק במצור, וחשנו, כי לא הוסר המצור וכי סגר עלינו המצור סביב סביב. ותיכון בנו אמונת ה"אף על פי כן": כי יכול נוכל למצור מצרים אשר סגר עלינו סביב. ובהתקדש עלינו חג החרות הבא, ומצא אותנו על חורבות משעבדי החרות, דרוכים לבאות ונכונים לעומס הבניין, כאשר יטיל עלינו גורל ישראל. אמן. לשנה הבאה בירושלים! דף ההקדמה [ר' צרופה] מודפס במכונת-כתיבה, להגדה של 5 מ.ט. – יחידה עברית לתחבורה, כוחות המזרח התיכון בצבא הבריטי. שימו לב לעובדה שמאות חיילים עבריים [כך קראו אז ליהודים מארץ-ישראל] משרתים זו שנה שנייה ואולי שלישית בצבא הבריטי, עוד לפני הקמת הבריגדה, והם יודעים בדיוק על מה ולמה, "כי עלה הכורת על בית ישראל" וכי "האומה מתבוססת בדמה"! – אבל חורשי רעתו, משמיציו וּמְנַוְלַיו של היישוב העברי בארץ-ישראל, כשמדובר באותה תקופה – ימשיכו לסלף את ההיסטוריה שלנו ולטעון שכביכול לא ידענו ולא רצינו לדעת על השואה וגם לא עשינו כלום כדי לעצור אותה! אהוד בן...

Read More

עוד על חוקר הפניקים – ד"ר ניסים רפאל גנור / מאת: אילון גנור

מר אילון גנור כתב את הדברים הבאים בתגובה לכתבתה של תקוה וינשטוק, חשבתי כי מן הראוי ליחד לדבריו החשובים פרסום עצמאי המקושר לפרסומה של הגברת וינשטוק. הנה דבריו: תודה לתקוה וינשטוק על דבריה לזכרו של אבי, חבל רק שנפלו אי דיוקים רבים. ספרו של אבי "מי היו הפניקים" הוצא לראשונה בעברית ב- 1974 תחת שם נ.ר.גנור בהוצאת רשפים שכעשר שנים מאוחר יותר נעלמה. מספרת דר' אילת מזר פניקולוגית ידועה ואחת מחשובות הארכאולוגיות (עיר שלמה בירושלים) ונכדתו של מי שהיה רקטור האוניברסיטה העברית וארכאולוג בעל שם בנימין מזר "למדתי באוניברסיטה העברית לפני כשלושים שנה ובאותה תקופה רובנו הסטודנטים לא שלטנו באנגלית היטב; הספר הרציני והעמוק היחיד בנושא הפניקים היה של אחד נ.ר. גנור. היינו ממתינים בתור לקראו כי היה בספרית האוניברסיטה רק עותק אחד" לא ידענו לא אנו ולא מרצנו מי הוא אותו גנור עתה נפתרה התעלומה אמרה לי לפני כשלשה חודשים ומיד למחרת בה מירושלים לבקר את אבי החולה. הביאה עימה בתיקה עותק בלוי וקרוע של ספר ישן "רציתי להראות לך עד כמה השתמשו ועד כמה התבלה מרוב שימוש" אמרה לאבי שחיוך מבויש של גאוה פשט על פניו. יעקב כהנוב ראש המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי אוניברסיטת חיפה שכמובן מתמחה בחקר הפניקים כתב במכתב לאבי באוגוסט 2009 לארוע השקת הספר (שהגברת וינשטוק היתה בו) בין השאר את המילים הבאות: "הערצתי הרבה והערכתי למבצע ההוצאה לאור של "מי היו הפניקים" בתרגומו לאנגלית. לא רבים מכירים את ספרו של ניסים גנור, ואין פלא, בוודאי לא רבים מכירים את השמות אליהם מתייחס הספר כמו למשל פטרי וגרסטנג. הספר הוא מחקר מעמיק, מקיף ומרתק עם אמירה ברורה, אם כי מפתיעה. מן הראוי היה שימצא את מקומו בין ספרי לימוד ההיסטוריה הבסיסיים" פרופסור אמריטוס איתמר זינגר (מומחה לחיתים ובעל שם עולמי) כתב בין השאר: מחקר הפניקים אינו עיסוק פשוט. המקורות הפנימיים אינם רבים אך המקורות החיצוניים עליהם רבים ומגוונים – מצריים, אשוריים, בבליים, יווניים, וכמובן עבריים. שילוב המקורות הללו לכדי תמונה שלמה ככל היותר מחייב מיומנויות רבות ויכולת הבחנה בין עיקר לטפל. מתוך סקרנות בוערת ואהבה לשמה התגייס מר גנור לבחון מחדש את מאות המקורות החיצוניים והמקראיים והגיש מארג מרתק ומקורי אף אחד ממקצוענים אלו לא התיחס לעבודתו של דר ניסים גנור כעבודת חובבן כמו הגברת וינשטוק מספיק לראות את מאות הכתבים ברשימת הביבליוגרפיה כדי להבין את עומק המחקר וחשיבותו מקצוען ממדרגה ראשונה היה ואף פירסם בן השאר בספרות המקצועית המובילה בתחום (PEQׂ כמו גם צוטט על ידי חשובי החוקרים של שפות שמיות כמו על ידי פרופסור C.L.GIBSON המפורסם שהיה מחשובי חוקרי השפות השמיות והמליץ באחד מספריו על קריאת אחד המאמרים (על לכיש) שניסים גנור כתב מאז פירסום ספרו באוגוסט 2009 הגיעו מכתבי בקשה לעותקים ממיטב מכוני המחקר בתחום בעולם מקווה שתיקנתי במקצת את שאלת "חובבותו" של המקצוען ד"ר ניסים רפאל גנור *...

Read More

הלך לעולמו האיש שאפשר לכנותו "מר פיניקיה"

כתבה: תקוה וינשטוק. פורסם ב"חדשות בן עזר", גיליון מס' 528 הלך לעולמו האיש שאפשר לכנותו "מר פיניקיה" הוא לא היה צאצא של העם הפיניקי שעקר לישראל מהלבנון. גם היסטוריון לא היה. למעשה היה רופא. רופא הילדים ד"ר נסים גנור. גנור נולד למשפחה ותיקה מאוד בארץ, שראשיתה בצפת, ואחרי רעש האדמה הגדול בעיר עברה ליפו. הוריו, דוד ורוזה מזרחי, הם ממייסדי אחוזת בית ושמותיהם חקוקים על האנדרטה לבוני תל אביב. אל הפיניקים, להם הקדיש שבעים שנות חיים, הגיע בדרך מפתיעה. כשלמד רפואה בז'נבה, פגש במקרה ספיץ' טרפיסט, מומחה לדיבור. פגישה קריטית. גנור סבל מבעייה: קולו לא התחלף בגיל ההתבגרות והיה קול גבוה, נשיי. המומחה לדיבור הציע לו תרגיל: פתח את הרדיו בקולי קולות – וקרא מספר בקול רם שיגבר על הרדיו. אלפי שנים לפניו עשה דמוסתנס היוני, בכיר הנואמים, תרגיל דומה – אך קולו לא גבר על רדיו (שטרם נולד…) אלא על רעש גלי הים. ואכן, תוך יומיים קיבל גנור קול של גבר. הסטודנט לרפואה החל לתהות על יכולת הדיבור ומהות הקול, התעמק בספרי פונטיקה וגילה כי הפיניקים הם שהמציאו את הא"ב הפונטי, המבוסס על הברות. עד אז היו כתב יתדות או הירוגליפים עם א"ב של תמונות. הרודוטוס, אבי ההיסטוריונים, מספר כי את הא"ב הפיניקי הביא ליון ימאי פיניקי בשם קדמוס. כנראה הביא חרוז בפיניקית. היוונים ודאי לא הבינו את המלים אבל למדו את החרוז בעל פה. מאז שנת 1950 עבד גנור על מאות מקורות אודות הפיניקים, עם של יורדי ים אמיצים שישבו בצור וצידון, כיום הלבנון, מומחים לבניית אניות (ומקדשים – למשל בירושלים), ממציאי הזכוכית ונודעים בצביעת ארגמן ובאריגה צבעונית. הוא לא היה, כמובן, החלוץ במחקר הפיניקי – פרופסור טור-סיני למשל, כבר קנה לו אז שם במחקר הזה – אך נסים גנור חיפש דרך פיניקית משלו. הוא ראה כי לשני העמים השמיים, הפיניקים הקדומים והעברים הקדומים, כתב דומה מאד – במימצאים ארכיאולוגים כמעט וקיימת זהות בין שני הכתבים – וניסה לחקור אם אכן נלמד הכתב באותה תקופה בצורת שיר. מהפונטיקה עבר בין היתר לתאריך של יציאת מצרים ולפועל "להוריש": בספר שמות נאמר שיהושע "לא הוריש את יושבי צור וצידון". מקובל ש"להוריש" פרושו לתת בירושה, אך גנור מצא מקורות בתנ"ך לפיהם ל"הוריש" פרושו להוריד ראשים, להרוג. לדעתו, יהושע אמנם לא "הוריד ראשים" לפיניקים אבל אין זה אומר שלא כבש אותם. ב-1974 פרסם רופא הילדים וההיסטוריון החובב את מחקרו בספר עם מפות, תצלומים, ציורים ו-21 דפי ביבליוגרפיה – "מי היו הפיניקים?" – מסקנתו: הפיניקים ועם ישראל חד הם. למען האמת, מסקנה שאינה מקובלת על רוב החוקרים המקצועיים. גנור תירגם את ספרו לאנגלית וחלם שהספר יגיע לעולם הרחב. החלום התגשם בנסיבות טראגיות. מספרים בניו: "ביולי 2009 קבלנו את האבחנה שאבא חולה בסרטן בלבלב והחלטנו להדפיס את הספר האנגלי." תוך חודש וחצי אכן הודפס הספר וב-21 באוגוסט 2009 נערכה השקתו בבית התנ"ך. באו...

Read More