לקראת פסח, דיינו בגרסת הטיול למצרים 2010

כתבו: רותי עצמון וקובי קאלך. רותי השקיעה בעיצוב, אז תורידו מכאן קובץ PDF אותו עליכם להדפיס ולהקריא על שולחן סדר הפסח… חג שמח. אילו הביאנו למצרים ולא נתן לנו ארוחה במטוס-דיינו אילו נתן לנו ארוחה במטוס ולא הכניסנו לפירמידה הגדולה-דיינו אילו הכניסנו לפירמידה הגדולה ולא גרמו לנו להרגיש כמו במחתרת בחדר של אדם -דיינו אילו גרמו לנו להרגיש כמו במחתרת בחדר של אדם  ולא סיפרו לנו שבבטן האדמה בתוך הפירמידה חם רצח!!-דיינו אילו סיפרו לנו שבבטן האדמה בתוך הפירמידה חם רצח!! ולא סיפרו לנו שבבית הקברות לחיות יש רק פסל של בבון-דיינו אילו סיפרו לנו שבבית הקברות לחיות יש רק פסל של בבון ולא היו מעיפים את הזוגות מהרחוב כדי שאנחנו, קבוצה רגילה, "סתם" ממלטה ואין עלינו שום התרעה ביטחונית-דיינו אילו היו מעיפים את הזוגות מהרחוב כדי שאנחנו, קבוצה רגילה, "סתם" ממלטה ואין עלינו שום התרעה ביטחונית ולא פרצנו לחתונה של זרים גמורים-דיינו אילו פרצנו לחתונה של זרים גמורים ולא שילמנו 56 לירות מצריות על בקבוק קולה כי גלית לא הייתה לידנו-דיינו אילו שילמנו 56 לירות מצריות על בקבוק קולה כי גלית לא הייתה לידנו וליטל לא הייתה שואלת 17,869 שאלות והיינו מספיקים עוד מקדש , שניים-דיינו אילו ליטל הייתה שואלת 17,869 שאלות והיינו מספיקים עוד מקדש , שניים ולא קמנו ב-3 לפנות בוקר כדי לראות פסל חתוך, שבתכל'ס מראש היו יכולים להעביר ישר ליד המלון שלנו- דיינו אילו קמנו ב-3 לפנות בוקר כדי לראות פסל חתוך, שבתכל'ס מראש היו יכולים להעביר ישר ליד המלון שלנו ולא נסענו לקום אומבו רק בכדי לראות תבליט שאף אחד לא ראה ונילומטר סגור-דיינו דיי דיינו*5 פעמים לפחות * מומלץ לראות את הוידאו של ביצוע השיר ב- LIVE במסגרת קידוש ביום שישי בערב ברכבת לילה לקהיר. * ולמען הדורות הבאים – הנה תצלום הנייר המקורי עליו נכתב השיר האלמותי...

Read More

ההיסטוריה של קביעת קו הגבול בין ישראל למצרים

מאת: יונתן זיגמנד ההיסטוריה של קביעת קו הגבול בין ישראל למצרים ארכה כ150 שנה,מפירמאן(צו) הירושה של מוחמד-עלי ב1841 ועד שנת 1988 עם סיום הבוררות בין ישראל למצרים לגבי קו הגבול בטאבה.לאורך 150 השנה התנהל הדיון על הקו בין אימפריות,מדינות, תנועות לאומיות וגופים בין-לאומיים שונים. ברוב תקופת השליטה העות'מאנית על אזור מזרח הים-התיכון(מהמאה ה16) נמצאות מצרים וארץ-ישראל תחת שלטון רשות מרכזית אחת,ואין קו גבול ברור בין מחוז דמשק, שארץ-ישראל נכללת בו לבין מחוז מצרים. במחצית הראשונה של המאה ה19,מוחמד עלי,שליט מצרים מטעם העות'מאנים,צובר עוצמה פוליטית וכוח צבאי רב,ונקלע לחילוקי דעות עם השלטון באיסטנבול.עלי פולש עם כוחות צבא לכיוון ארץ-ישראל וכובש אותה,ואת אזור לבנון וסוריה,ומאיים לפלוש אל אנטוליה,לבה של תורכיה.המעצמות האירופאיות רוצות לשמור על שלמות האימפריה העות'מאנית וכופות על עלי להסיג את כוחותיו בחזרה למצרים. בתמורה עלי זוכה בפירמאן הירושה,ובו הכרה בעלי כשליט מצרים,ובזכות צאצאיו לרשת אותו.מתפרסמת מפה אשר קובעת את גבולות מצרים מול האימפריה העות'מאנית.סיני מחולקת לשלושה חלקים:האזור שמצפון לקו העיר סואץ-רפיח ניתן למצרים.האזור שדרומית לקו העיר סואץ-עקבה ניתן למחוז חיג'אז(חצי-האי ערב),והמשולש שנותר במרכז סיני ואזור הנגב ניתן לנפת ירושלים שבשליטה ישירה של איסטנבול(מפאת רגישותה של העיר כמרכז דתי של שלוש הדתות). בשנות ה80 של המאה ה19,עם ההשתלטות בפועל של בריטניה על מצרים,מתנהלים חילופי דברים ותכתובות בין התורכים לבריטים בשאלת מיקום קו הגבול.הבריטים מעוניינים להרחיק את התורכים,ויש שאומרים אף את הגרמנים בעלי-בריתם,ככל שניתן מתעלת-סואץ שנחפרה בשנות ה60. בסופו של דבר התורכים המשיכו לראות בהסכם מ1841  כתקף,אך לא כך הבריטים שהסתמכו על הוראה תורכית להקמת תחנת משמר בראש מפרץ-אילת(לאבטחת שיירות עולי הרגל למכה)כהסכמה לקביעת קו הגבול בקו שבין רפיח למפרץ-אילת. הוויכוח פרץ מחדש בתחילת המאה ה20.התורכים אשר רצו להשיג שליטה יותר חזקה על אזור המריבה הקימו את העיר באר-שבע ונפה שלה בדרומה של ארץ-ישראל.כמו-כן הקמתה של מסילת-הברזל החיג'אזית(שהגיעה דרומה עד מען)בסיוע גרמני,עוררה את חששם של הבריטים.קרומר,קונסול בריטניה במצרים,ולמעשה שליטה בפועל,החליט לפעול לקביעת קו גבול ברור. בינואר 1906 פרץ המשבר,כשהגיע בארמלי,קצין בריטי עם חיילים מצריים לאום-רשרש וביקש להקים שם תחנת משמר.הקצין התורכי בעקבה,רושדי פאשה,שידע כנראה מראש על כוונת הבריטים,התנגד לכך בצורה תקיפה והכוח נסוג. בתגובה הקים פאשה תחנת משמר תורכית באום-רשרש.לאחר מספר שבועות שבו המצרים כשבכוונתם להתמקם בטאבה,אך פאשה הקדימם והציב בטאבה משמר תורכי.אל המפרץ שוגרה אוניית מלחמה בריטית ודרישה לפינוי טאבה מהכוחות התורכים. גם לכך התנגד פאשה בתקיפות.המצב המתוח נמשך עד אפריל,אז החלה להתנהל פעילות דיפלומטית למציאת פתרון.אחת מההצעות הייתה לחלק את סיני לשני חלקים,במתיחת קו בין אל-עריש בצפון לראס מוחמד בדרום,אך גם הצעה זו נפלה. רק באוקטובר 1906 הושג הסכם על קו גבול שיעבור מרפיח אל טאבה.המצרים זכו בשליטה על רוב המעיינות לאורך הקו(דרך עולי הרגל)כקציימה,עין-קאדיס וכונתילה,וכן אל-מפרק וטאבה.לתורכים ניתנו ראס א-נקב ואל-קטאר(עין-נטפים),וכך הם שמרו לעצמם את השליטה על הדרך מהערבה לאום-רשרש ועקבה.מעניין לציין שהתנועה הלאומית המצרית תמכה בעמדת השלטון העות'מאני כנגד הבריטים,לא מרצון להחזרת השלטון העות'מאני,אלא משום שראו במדיניות...

Read More

ד"ש מ-סלווה המדריכה החביבה שלנו ממצרים

שלחתי לסלווה אימייל עם כמה תמונות וקישור לווידאו מהרכבת, הנה תשובתה: Hope you are fine, I really enjoyed your company and i hope you really spent a good time in egypt and hope also to see you again there. Thanks for considering me the best guide , i hope to be like this one day, i really did what i had to do because you deserve to spend a good time and to enjoy every minute of your time, you were the best and i really glad to know you. Thanks too for the T-shirt and the book and for...

Read More

אחת מאלף – מה התמונה הכי טובה שצילמתם במצרים?

אני בחרתי בתמונה שבהמשך כתמונה הכי טובה מכל 1,600 התמונות שצילמתי במצרים! מפירמידות ומקדשים היה לנו די. אתם יכולים למצוא תמונות שלהם בכמויות באינטרנט ובאיכות הרבה יותר טובה. אבל את הנוף האנושי ואת נקודת המבט האישית אף אחד לא יוכל לצלם במקומכם. הילדים בתמונה חיים בכפר נידח ועני בעמק הנילוס, איפשהו בין אל-עמרנה לסוהאג'. אין להם הרבה, אבל תראו איזה אושר למראה הנדיר של אוטובוס עם כמה תיירים. תראו את החיוך השובב של הילדה עם העיניים הירוקות ואיך האחות מחבקת את אחיה ה"שונה" באהבה רבה ודואגת שהוא לא יפספס את החוויה… מה היא התמונה הכי טובה שלכם? תבחרו אחת ותשלחו לי ונעלה לאתר. זו לא תחרות, אין מנצחים ואין פרסים, רק קצת תרגול של שיפוט...

Read More

תודה / דני אלדן

15.02.2010 לכל חברי וידידי החדשים הצעירים והבוגרים אני מודיע לכם בזאת כי זכיתי בפרס גדול ואני רוצה לחלוק אותו עמכם. הפרס אינו חומרי. הפרס הוא חווייתי. אומרים כי החיים הם אוסף של חוויות (באם זוכרים אותם) אז אין ספק שזו אחת הגדולות שבהן שתיזכר אצלי. זכיתי בזכותכם לראות את מראות מצרים העתיקה והחדשה זכיתי בזכותכם לראות את הנוער המיוחד והנפלא שגדל וצומח אצלנו ושאינו דואג לעצמו בלבד אלה תומך ועוזר יודע ,מתעניין ומסתקרן. זכיתי בזכותכם להכיר את אדם. ברצוני להודות לך צח שהזמנת אותי להיות איתך ועם חבריך ברצוני להודות לכם שושי ובז'רנו על הארגון הנהדר של מסע זה על כל צדדיו ברצוני להודות לך אדם על שזכיתי להכיר ולו במעט איש מיוחד כל כך בעל ידע מופלא ואדם נפלא שאני מקווה לא העקתי עליך בשאלותי שאולי לא תאמו לרמה הגבוהה של תלמידך. ושוב אני מודה לכל אחד בנפרד ולכולכם יחד ואולי נתראה במסע נוסף דני אבא של...

Read More

קבלת שבת במצרים – תוך כדי נסיעה ברכבת לילה לקהיר

סיכומים של הטיול המופלא למצרים עוד יגיעו בהמוניהם, גם אלבומי התמונות בעבודה, אבל רגע אחד מרגש במיוחד היה חשוב לי להקדים ולהעלות כי הוא גם מסכם את חוויות הטיול, וזהו ערב יום שישי בו ערכנו קבלת שבת בניצוחם של גלעד ורותי. גלעד הקריא את הקידוש, ברך על החלות ואמר דברי חכמה מרגשים, ליטל הקריאה יומן חוויות אישי וקובי ורותי כתבו גירסה חדשה ל"דיינו" (מהגדת פסח) וקרעו את כולנו מצחוק… נקודה מיוחדת נוספת היא עצם השתתפותה של המדריכה המצרית-מוסלמית-מקסימה שלנו, סלווה , ושני מטיילים קנדים צעירים של(חוסר)מזלם חלקו איתנו את הקרון, מה שמנע מהם לישון… אחד נוצרי העונה לשם מיכאל, והשני מוסלמי העונה לשם אדם. מה שאומר שזה יכול להתחיל כמו בדיחה מוצלחת: "יהודי, נוצרי ומוסלמי נוסעים ברכבת לילה לקהיר…" הם מאד שמחו והתרגשו ובטח הרוויחו עם חווייה אחת לא שגרתית לספר לנכדים. ימית תפקדה כמתורגמנית מצויינת והסבירה להם את כל מה שקורה. מצורף גם תצלום של הדף המקורי עליו נכתבה שירת "דיינו" של רותי וקובי – למען הדורות הבאים… קבלת שבת – חלק ראשון קבלת שבת – חלק שני שירת "דיינו" בגירסת מצרים 2010 / מאת רותי...

Read More