מכתב תודה מרשות הטבע והגנים לסטודנטים בקמפוס כרמל

רשות הטבע והגנים www.parks.org.il פארק הכרמל, ממשק צומח מעוצה בכרמל 27 פברואר 2011 לכבוד: ד"ר דלית גסול – המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן סטודנטים בקמפוס כרמל הנדון : תרומתכם לשיקום פארק הכרמל דלית והסטודנטים שלום, ביום ה' 24 בפברואר במסגרת קמפוס כרמל בהנחיית ד"ר דלית גסול, התנדבתם לסייע בעבודות שיקום החורש בחניון משמר הכרמל. בעקבות השריפה הגדולה שכילתה חלקי חורש גדולים, אנו פועלים לשיקום אזורים שנפגעו וזאת על מנת למנוע סכנת שריפות ולאושש את מגוון המינים. עיקר פעילותנו היא דילול הזריעים של עצי אורן. אנו מבקשים להודות לכם על עזרתכם בדילול הזריעים. ניתן להבחין בשינוי משמעותי והפחתה בצפיפות האורנים בשטח בו עבדתם. ראויה לציון במיוחד הלכידות והאווירה החיובית ששררה בקרב המשתתפים ושתרמה להצלחת היום. אנו מקווים כי התנסותכם בעבודת הממשק וכן הפגישות עם העוסקים בתחום, אפשרו לכם להכיר את שיטות הטיפול בשטחי היער והחורש וההתמודדות עם סוגיות אקולוגיות בעקבות  שריפות. תודה, נתן אלבז , ממשק צומח מעוצה בכרמל אליענה רטנר, רכזת מתנדבים העתקים: דודי ווינר – ממ"ר כרמל עמי דורפמן – ממ"ר עמקים אייל כהן – פקח כרמל לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהפעילות. הזריעים הגזומים נתן אלבז אליענה רטנר עמי דורפמן אייל...

Read More

גוונים של ירוק ושחור / ד"ר דלית גסול

‏3.3.11 – קמפוס כרמל תשע"א "קמפוס כרמל- שימור מול פיתוח" יצא השנה לדרך, זו הפעם השניה. מטרתם של קמפוסים, מנקודת מבטי, הינה למידה חוויתית, משותפת ומשתפת הכוללת גם את כל החושים. ב"הר הירוק כל ימות השנה" כיוונתי לכך שנכיר גוונים שונים של ירוק. ומהם גוונים? גוונים הם הדקויות. גוונים הם ההכרה שכאשר אנו מתבוננים – לא כולנו רואים את אותו הדבר. גוונים הם ההבנה שיש יותר מדרך אחת. הם גם ההבנה שישנן דרכים מנוגדות. ניתן לראות גוונים שונים כאשר אנו מודעים למורכבות ולמגוון ההשפעות. בתחילת דצמבר, 2010, זמן רב לאחר שכל פרטי הקמפוס והלוגיסטיקה היו סגורים פרצה השריפה הגדולה בכרמל. מיד שונה הנושא המרכזי של הקמפוס לנושא השריפות. כך יצא שבנוסף להכרות עם גוונים שונים ירוק – הכרנו גם גוונים שונים של שחור.. ואכן למדנו שכמו שהתפיסות הסביבתיות הן מגוונות ומשתנות – כך גם תפיסות וגישות לגבי הערכות לקראת שריפה, התנהלות בעת השריפה  – וממשק השטח לאחר השריפה. מצאתי חשיבות גבוהה להפגיש אתכם עם אנשי השטח, המומחים בתחומם. זאת מתוך אמונה שמפגש בלתי אמצעי, השונה מקריאת מאמרים וסקירה תאורטית, יפקח את עיניכם למורכבות, לדקויות, להתלבטויות ולגוונים השונים. כך עם רעיה שורקי, שבתבונה וברגישות פרשה לפנינו קונפליקט מתמשך שיש בו פנים רבות, פוליטיקה החורגת גבוה מתחומי ההר ומשא ומתן מתמשך בין תפיסות עולם שונות וצרכים שונים. לנהל משא ומתן שכזה יכול רק מי שרואה יותר מצבע ירוק אחד. פגשנו גוונים שונים של ירוק בין נקודת מבטם של נתן אלבז ואיל כהן פקחי הכרמל מטעם רט"ג, לנקודת המבט של יעקב ארק, היערן הגושי של הכרמל מטעם קק"ל. בתווך, אנשי המדים השחורים, כבאי תחנת כיבוי אש כרמל מהם למדנו שהם כלל לא מבדילים.. מי קק"ל, מי רט"ג.. העיקר שכולם עובדים בשיתוף פעולה. גם את לובשי המדים הירוקים , אנשי צה"ל המתאמנים בשטחי אש בכרמל פגשנו. למדנו מהם כמה מורכב הוא הקונפליקט. הר אחד, צרכים רבים. כמה סימבולי – מדים ירוקים ומדים שחורים.. שחור וירוק, כמו הפסיפס הנופי שנותר בכרמל לאחר השריפה. פגשנו העצמה של הטבע וכמיהה לשלמות גם בגנים מטופחים ברמת הנדיב. האם הם מהווים סתירה לגישות של שימור טבע? או אולי נקודת מבט שונה? ותוך כדי דיברנו הרבה על האדם,  תרבויות ודתות שונות, וכיצד הוא התייחס ומתייחס אל ההר ואל הסביבה. שאלתם אותי, בשיחת הסיכום "אז מי צודק"..? בקמפוס, ראינו שאין אמת אחת ואין דרך אחת. ראינו גם שאין מענה חד משמעי לשאלה "האם שריפה הינה אסון או הזדמנות.."? מצד אחד אסון – פגיעה בנפש, ברכוש, פגיעה נופית, פגיעה תיירותית… אך גם הזדמנות לגיוון נופי, להעשרת מגוון המינים – ובעיקר – הזדמנות לעצור, לבחון, לחושב כיצד לפעול. הזדמנות לשינוי. מתוך המפגשים והגישות השונות, ומתוך מגוון ההתנסויות האישיות שלכם, אמונתכם והשקפת עולמכם, תגבשו לכם את הגוונים הקרובים לליבכם. חזרתי הביתה בהתרוממות רוח על שלושה ימים נפלאים בחברתכם. התרוממות רוח על העניין שהפגנתם,...

Read More

יום ראשון של "קמפוס-כרמל", או: למה כרתנו 200 עצים ביערות הכרמל?

סיכום יום ראשון של קמפוס כרמל – יום חמישי, 24/2/2010 אם היו מבקשים מכם להתנדב לעבודה ביערות הכרמל, נכון שהדבר הראשון שהיה עולה לכם בראש זה נטיעות של עצים צעירים ורעננים במקום אלו שנשרפו? גם אנחנו חשבנו כך, כשנתבקשנו להתנדב לכמה שעות עבודה במסגרת "קמפוס כרמל" אותו מובילה ד"ר דלית גסול מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת. אך נכונה לנו הפתעה – כשהגענו אל השטח התבקשנו לעשות בדיוק את ההיפך: במקום לנטוע – לכרות עצים צעירים! למה הסכמנו לעשות זאת? על כך בכתבה הבאה… בשעה 7:30 בבוקר יצאנו באוטובוס של דוד הנהג החביב, מהמכללה אל עבר הכרמל, לאחר סיבוב איסוף סטודנטים מקיבוצי הסביבה המשכנו אל עבר הכרמל. לאחר ארוחת בוקר באחת מפינות החמד הירוקות שנשארו בפארק הכרמל, וסקירה פיסית על הכרמל שהעביר הסטודנט תום חזן, המשכנו אל המשימה הראשונה של היום – התנדבות בעבודה להצלת יערות הכרמל. פגשנו את אליענה רטנר – רכזת מתנדבים בממשק צומח, פארק הכרמל, רשות הטבע והגנים. שהסבירה לנו על בעיית האורנים ועל חשיבות המשימה שלנו: עצי האורן שניטעו בידי אדם מתרבים ומשתלטים על נוף יערות הכרמל ואל מול היתרונות שלהם והנוף ה"ירוק בעיניים" שהם יוצרים, הם גורמים לבעיות רבות – הם מתרבים וגדלים בצפיפות עד למצב שבו נוף של עץ אחד חופף לנוף של העץ שלידו וכך נוצרת מעין סככה מעל פני הקרקע שחוסמת את קרני השמש מלחדור פנימה, "סככה" זו, יחד עם מצע מחטי האורנים הנושרים ונאספים על פני הקרקע – מונעים ממינים רבים של צמחים ובעלי-חיים להתפתח. השטח הריק מצמחיה שבין האורנים אף נקרא "מדבר אורנים". צפיפות התפשטות האורנים אף פוגעת בסיכויי ההתפתחות של אורנים אחרים שנלחמים באחיהם על מקורות המחיה שלהם – המינרלים והמים שבקרקע. כאילו לא די בנזקים אלו – כשמתפשטת שריפה, צפיפות האורנים הופכת להיות חבית נפץ של ממש! מחטי האורנים והשרף שבתוך העץ הם חומרים דליקים מאד, כשהעץ נדלק ובוער, הוא מיד מתפשט אל העצים הסמוכים לו ויוצר רצועות אש אדירות שקשה עד בלתי-ניתן להשתלט עליהן, כפי שאכן ראינו בשריפה הגדולה והקטלנית בדצמבר 2010. ועל כן המשימה שניתנה לנו לא היתה לנטוע, כי אם לכרות על מנת לדלל את כמות האורנים בתא שטח נתון בו צמחו אורנים צעירים רבים בצפיפות, לאחר 2 שריפות קודמות, זו של 1989 וזו של 2005. לדברי אליענה רטנר, הפרויקט של דילול האורנים החל לפעול בשטח לפני כחודש, ואנו קבוצת הסטודנטים הראשונה שהתנדבה וכבר יצאה לעבודה בשטח. בפרוייקט לוקחים חלק חיילי צה"ל, ותלמידי בתי ספר וסטודנטים נוספים עתידים להצטרף אליו בקרוב, כאשר התכנית היא לדלל את כמות האורנים בכל שטח הכרמל. בשריפה של 2010 יגיעו לטפל בעוד זמן רב, בינתיים מניחים לטבע לעשות את שלו בשטחים שנשרפו, ללא התערבות אדם. לאחר שהבנו כי דילול האורנים הוא חשוב ואף הכרחי לשמירת המגוון הביולוגי ביערות הכרמל, נרתמנו לעבודה, ואפילו דוד הנהג הצטרף לעבודה. אליענה חילקה...

Read More

יום סיור מחלקתי מוצלח למחלקה ללימודי א"י בכנרת

ביום חמישי (4/11/2011), נערך יום סיור מחלקתי למחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, חברים מכל מגוון המסלולים השתתפו בסיור: מסלול רב-תחומי, מורחב, עצמאי ומסלול העובדים. מרשים ביותר הניגוד בין הידיעות המגיעות ממוסדות השכלה גבוהה רבים ואוניברסיטאות בארץ המתלוננים על שיממון במחלקות למדעי הרוח, לבין המספר הרב של הסטודנטים החדשים ללימודי ארץ ישראל כאן, בכנרת (ראו בתמונות) את הסיור התחלנו באתר ההיסטורי הקרוב ביותר למכללה – תחנת "צמח" של רכבת העמק, אשר בחצר המכללה. מבני התחנה ששימורם ושחזורם כבר אושר ותוקצב ע"י הממשלה, ישמשו בעתיד ככיתות לימוד וכמשרדי המחלקה ללימודי א"י! ד"ר גיורא גודמן העביר במקום סקירה מקיפה על רכבת העמק בפרט ועל היסטוריית הרכבות בא"י בכלל. המשכנו לכיוון דרום רמת הגולן, עצרנו על הכביש המוביל לחמת גדר לתצפית על הירמוך, שם ראינו את גשר הרכבת הארוך שפוצץ בליל הגשרים (16 ליוני 1946) ושמענו את המשך הסקירה על תוואי הרכבת הבעייתי בתוך ערוץ הירמוך [הידעתם ש: "יר" = "נהר" בשפה שמית קדומה? ירמוך, ירקון, ירדן…?] . ראש המחלקה – ד"ר חיים בן דוד המשיך בסקירה על העיר גדר הניצבת ממול על הרי הגלעד, שהמרחצאות החמים השתייכו אליה [כ"חמת טבריה" לטבריה, כך "חמת גדר" לגדר] , גדר היתה אחת מעשרת ערי הפוליס – "דקאפוליס" (גדרה אז, אום-קיס כיום), ועל כן היא העיר הרומית הקרובה ביותר למכללה בקו אווירי! שמענו גם על בית הכנסת של חמת גדר, וגם על התופעות הגיאולוגיות המעניינות במקום – ערבוב של שכבות בזלת וגיר כתוצאה מפעילות וולקנית אזורית ומקומית. המשכנו בטיפוס בכביש המפותל העולה אל דרום רמת הגולן ועצרנו לתצפית במוצב צהל"י גדול שלצד הכביש, אך הרוחות המזרחיות העזות ("שרקיות") לא איפשרו לשמוע את ההסברים במקום, וגם היה חשש סביר שכמה מקלי המשקל שבחבורה יתעופפו להם למדרון ע"י הרוח החזקה, ולכן חזרנו לאוטובוס ועצרנו לתצפית נוספת על מלוא הכנרת ב"מצפה השלום", שהיה מלא בילדים צוהלים ממגוון בתי ספר בארץ. להסבריו של ד"ר גיורא גודמן הצטרפה ד"ר דלית גסול, שהרחיבה בנושאי תיירות וסוגיות סביבתיות. מכפר חרוב המשכנו קצת צפונה ופנינו מערבה אל הכביש המשובש היורד אל עוד אחת מעשרת ערי הפוליס העתיקות – היפוס (סוסיתא). את הסיור בעתיקות המדהימות של סוסיתא הובילו הארכיאולוג ד"ר מרדכי (מוטי) אביעם, וההיסטוריון חוקר הנצרות ד"ר יעקב (יקי) אשכנזי, שגם גילו לנו שהם עוסקים עכשיו במחקר משותף על נזירים בגליל המערבי. [הידעתם: היפוס נחרבה ברעידת האדמה של 749 לספ' והיו בה מעל 5 כנסיות, בגדולה שבהם נמצאו עמודים מונומנטליים יקרים שיובאו מיוון, טורקיה ומצרים!] ד"ר חיים בן דוד סיפר לנו על אמת המים היחודית של העיר [25 ק"מ אורכה!] ועל הפרוייקט שהשתתף בו לגילוייה לכל אורכה. ד"ר דלית גסול ניהלה דיון על האפשרויות והפוטנציאל התיירותי של המקום ועל מתודות בשימור, שחזור והפיכת אתרי עתיקות לאתרי תיירות. מרוצים, אך רעבים ירדנו אל חוף לבנון לארוחת צהריים משותפת. כל אחד פרס את מטעמיו וכולם...

Read More

קמפוס ים המלח – סיכום / צחי הררי

סוף סוף בבית, אחרי מקלחת חמה וטובה, התמונות מועברות ברגעים אלו למחשב וזה בדיוק הזמן המתאים לסיכום הקמפוס. אגב, מי שרוצה מוזמן/נת לשלוח אלי את הסיכום האישי שלו/שלה ואני אעלה אותו לאתר, אחרי הכל – חסרונה של ליטל מורגש גם מבחינה זו. לחצו כאן לצפיה לתמונות ה-מ-ד-ה-י-מ-ו-ת של בניה (אפשר גם בפיקסה) ואפשר גם לראות תמונות שבניה צילם בסיורים קודמים. בקצרה – היה מורכב ומסובך! אלו מילות המפתח. איך שלא נמשוך את השמיכה הזו שנקראת שיקום בקע ים-המלח – למישהו יהיה קר… אבל היה גם מדהים! השילוב של התחומים בהם נגענו בליווי ההרצאות המושקעות של החברים, התוספות וההרצאות של דלית יחד עם ההרצאות של הבכירים בהם פגשנו סיפקו זווית ראיה רחבה ועמוקה כאחד על מכלול הבעיות של איזור ים המלח בעבר, בהווה ובעתיד. אך כל זה לא היה מוצלח כל-כך בלי האווירה הטובה, הארוחות המושקעות, הארגון והמארגנים, הסדר, נהג האוטובוס, ההתנדבות הכוללת מצד כולם לעזרה בכל דבר וההרגשה הטובה, שאני חושב שכולם יכולים להזדהות איתה – להיות בין חברים. הטיול למצדה היה "מעלף" (תרתי משמע) והשאיר אותי עם השאלה בה התחבטתי די ברצינות: "מה אתם הייתם עושים?" מנכ"לים וסמנכ"לים ניסו למרוח אותנו בסיפורים במקום בקרמים, אבל נראה שהדעה הכללית לא הוסטה בעקבות זאת, ובעזרת בניה,  אפילו הוכתר מנהל ההסברה של מפעלי ים המלח כגיבור הלאומי שמציל את העולם מכל סבלותיו… הסכמתי בצער עם המסקנה הפסימית, אך המציאותית, של דלית שלא משנה מה נעשה ואיך נרצה לתקן – המצב לא יחזור לקדמותו, ב- 30 השנים הקרובות ימשיך המפלס רק לרדת עוד ועוד מדי שנה. כמה קל לאדם להרוס וכמה קשה לשקם. אני חושב שהתובנה העיקרית שלי מהסיור הזה היא: "סוף מעשה במחשבה תחילה" – את כל מה שאנחנו מתכננים לעשות צריכה ללוות המחשבה והחקירה על התועלת להווה מול ההשפעות לעתיד. תזכרו את זה כשתהיו גדולים ודוקטורים ויבקשו מכם חוות דעת לפני הקמת איזשהו פרוייקט גרנדיוזי… עד כאן ה"בקצרה", ועכשיו דעתי האישית קצת יותר באריכות: למשנתו של שרון – להחזיר הכל לקדמותו הטבעית ולתת לטבע לעשות את שלו: זה רעיון קוסמי נהדר שהלוואי והיה יכול להתממש, וחשוב מאד לשמור על הרעיונות האלו ולהשמיע אותם, אבל מצב כזה היה אולי קיים בימי האדם הקדמון שהיה חי ממה שיש, כי המשמעות של זה היום היא גם "להיפטר" ממליוני בני אדם שהטבע לא יוכל לכלכל "בדרך הטבע". כל כך הרבה שלבים קדמו למפעלי ים המלח ושאר המזיקים: אורך החיים הוכפל, כמות האנשים בעולם גדלה ולעומת זאת משאבי הטבע הצטמצמו, כמו שאמר אורן, היה ועדיין יש צורך במציאת דרכים להפיק יותר אוכל ומים מפחות שטח ומפחות משאבים וזה הוביל להקמת "מפעלים בוזזי אוצרות טבע" כמו מפעלי ים-המלח. אני לא רואה שום סיכוי שהאנושות תוותר על משאב המייצר כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה מוצרי תעשיה, תהא הסיבה מוצדקת ככל שתהיה. בהיותנו בדרום, שכחנו שהגורם...

Read More