ערב חלוצות
מרץ02

ערב חלוצות

סטודנטים יקרים, הנכם מוזמנים לכנס "חלוצות" שייערך בחצר כנרת. תודה לליאור יהב משנה ב' שהביא את הידיעה מזומנים לשתף ולהעביר לאנשים כנסים נוספים יתקבלו בברכה…...

Read More
סיור בעקבות התוואי ההיסטורי של מסילת הרכבת יפו-ירושלים
אפר19

סיור בעקבות התוואי ההיסטורי של מסילת הרכבת יפו-ירושלים

סיור מרתק זה בעקבות התוואי ההיסטורי של מסילת הרכבת יפו-ירושלים, הקשור לקורס תשתיות ודרכים בעת החדשה, עם דר' גיורא גודמן, נדחה ונדחה כמה פעמים, ויצא לבסוף ב- 19 לאפריל 2012. לא הייתי מציין זאת אלמלא היה זה יום השואה תשע"ב, ולסיור בנושא רכבות ביום זה, חייבת להיות קונוטציה כלשהי… אנחנו בחרנו לראות את הצד החיובי שבהמשך הפעלת ופיתוח הרכבת בארץ ישראל, גם לאחר היוודע השימוש שעשו בה הנאצים. מה גם שלדעתי, אחרי הכל, זהו כלי תחבורה יעיל מאד ולא יתכן שנחרים אותו בגלל שהיה מי שניצל אותו לרעה, חולנית ככל שתהא. אבל אולי בכל זאת זו הסיבה שכיהודים, לא התעקשנו להצטיין בתחום הרכבות ועל כן מצבן הוא כפי שהוא כיום… תוואי הרכבת ההיסטורית מיפו לירושלים היה: יפו – לוד – רמלה – נען – נחל שורק – סג'ד – בית שמש – בר גיורא – בתיר – ירושלים. סיפור הקמת קו הרכבת מפותל לא פחות מהתוואי שנבחר לה… תוכלו ללמוד עליו במאמרם של יעקב ורמן, רון שפיר ודרור ורמן בקתדרה 125 (PDF), או בקיצור מהערך בויקיפדיה. התחלנו את הסיור בתחנת הרכבת ביפו, שהיתה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון (מחוץ למצרים וטורקיה), ובשנים האחרונות הפכה למרכז תרבות, בילוי ופנאי תוסס ופעיל. המשכנו אל תחנת הרכבת נחל שורק (תחנת ואדי צראר), זוהי תחנה שוממת בעלת מבנים מרשימים. מתחם התחנה מגודר ונעול ונראה שבוצעו בה בעבר הלא כ"כ רחוק עבודות שימור. בקירות המבנה ניכרים עדיין סימני הקרב בו כבשו הבריטים את התחנה, ראו בתמונות את הקליע שעדיין נעוץ בקיר המבנה. נקווה שימשיכו בשימור ושחזור תחנת הרכבת היפה הזו וימצא גם לה שימוש שיחזיר אליה את החיים, כמו בתחנת הרכבת של יפו. התחנה הבאה בסיור שלנו היתה תחנת בית שמש. זוהי תחנה חשובה ופעילה מאד כיום על ציר הרכבת הנוכחי לירושלים. בתחנת הרכבת תלויות תמונות רבות של מבני התחנה מאמצע המאה שעברה, ראו בתמונות. עלינו מזרחה אל עבר ירושלים, אל תחנת בר גיורא שבתוך תוואי נחל שורק. הנוף הירוק והמיוער יחד עם הרחש הנעים של פכפוך המים בנחל והבריזה הנעימה, יוצרים חוויה פסטורלית עד ש…. רואים שמה שזורם בנחל זורק, אלו לא מי נחל זכים, כי אם תרכובת זוהמה עכורה ומקציפה שמפחיד לחשוב אילו כימיקלים היא מכילה! ליד כל היופי הזה אכלנו צהריים והמשכנו אל עבר התחנה הבאה – אל תחנת בתיר לא הגענו ממש, אלה רק תצפתנו לעברה מ"מצפה בתיר" – תצפית בלב היער מדרום למושב עמינדב. בתצפית פגשנו את זאב, פקח ותיק של רשות הטבע והגנים, שריתק אותנו בסיפוריו של מעללי "חכמי חלם" מאז ועד היום, שעסקו בשיפוץ הקו לירושלים… רק לשם המחשה, ראו ב"קישורים חיצוניים" בערך בויקיפדיה את רשימת הכתבות על ביקורת שיפוץ הקו הזה כדי להבין כמה נזק יכולה לגרום בורות וחובבנות של בעלי תפקידים לא ראויים. את סיורנו סיימנו בתחנת הרכבת בירושלים. התחנה שעברה תהפוכות רבות, גם...

Read More
מצגת עמק הירדן / יונתן זיגמנד – חלק 2: הירדן, הירמוך ונהריים
אפר17

מצגת עמק הירדן / יונתן זיגמנד – חלק 2: הירדן, הירמוך ונהריים

בתחילה – התמקדות בצד המערבי, בקרבת הירדן [חלק 1: עמק הירדן ממזרח לכביש 90 ונהר הירמוך מנהריים לחמת גדר / יונתן זיגמנד] עד אמצע שנות ה- 30 התרכזו  הישובים היהודיים במערבו של עמק הירדן (דגניה ב' ב- 1920, בית זרע ב- 1927, אפיקים ב- 1932). רוב האדמות היו בידיהם של תושביה הערבים של צמח. החלקות היו קטנות ומפוצלות, והיה קושי למוסדות הציוניים לרכוש אדמות ולרכזן בגושים. רכישת הקרקעות וריכוזן בידיים יהודיות נמשכה שנים רבות, החל מ- 1925 ועד סוף שנות ה- 30. ראשון הישובים במזרחו של 'העמק' הוא קיבוץ אשדות יעקב  שעובר למיקומו הנוכחי (מאתר גשר) באדמות דלהמייה ב- 1935. בשנת 1937, במסגרת ישובי 'חומה ומגדל' מוקמים הקיבוצים מסדה ושער הגולן. לאורך שנת המנדט וכן לאחר הקמת המדינה התקיימו חילופי שטחים והקצאות קרקע בין הישובים השונים ולמען ישובים נוספים שנוסדו (ב- 1949 מוקמים מעגן, תל קציר והאון). 'אוסף התצלומים הלאומי (ערכים מומלצים לחיפוש: אשדות יעקב, נהריים, ירמוך, מסדה, שער הגולן) נהר הירמוך הירמוך אינו נזכר כלל במקרא. שמו מופיע לראשונה במקורות יהודיים במשנה, ובמקורות לטיניים אצל פליניוס, מהמאה הראשונה לסה"נ (נקרא הירומקס). הירמוך מתחתר בין הגולן לגלעד בקניון עמוק בינות למצוקי בזלת שחורים, גיר לבן וצמחייה ירוקה עשירה. עם 'יציאתו' אל עבר 'בקעת כנרות' מתפתל הנהר לאיטו כשמשני עבריו שטחי חקלאות פוריים. עד אמצע המאה ה- 20 היתה ספיקתו של הירמוך כ- 460 מלמ"ק, ובשנות ה- 90 הוערכה ספיקתו בכ- 360 מלמ"ק. ספיקת הנהר ירדה עקב הקמת סכרים ואגירת המים אצל הסורים וכן אצל הירדנים אשר מפנים את מי הירמוך דרך 'תעלת המלך עבדאללה' (הע'ור) לאורך כ- 110 ק"מ להשקיית אזור עמק הירדן אשר בשטחם. הירמוך משמש כקו גבול בין ארץ ישראל לעבר-הירדן כבר משנת 1922 (כקו הפרדה מנהלי- שני האזורים היו תחת שליטת בריטניה). נקבע שהגבול יעבור במרכז הנהר, דבר אשר גרם לבעיות ושאלות על מיקום הגבול עקב שטפונות וסחף אשר שינו את תוואי הירמוך.  בהסכם השלום בין ישראל לירדן  נקבע שקו הגבול יעקוב ויזוז עם כל שינוי (טבעי) בתוואי הנהרות (הירדן והירמוך). באזור נהריים הוסכם ש'האי' (אי השלום) יועבר לידי ריבונות ירדנית, אך תישמר גישה חופשית לחקלאים הישראלים לשם עיבוד השטח. שמורת הירמוך אתר נהריים תחנת הכוח בנהריים, פרי חזונו של פנחס רוטנברג, החלה להיבנות ב- 1927 ונחנכה רשמית ב- 1932. המפעל נתן לאזור דחיפה רצינית ביצירת מקומות עבודה חדשים, סלילה והרחבת כבישים, והחשוב מכל- אספקת כוח חשמל שאפשרה הקמת מכוני שאיבה חדשים בירדן ובירמוך ובכך תרמה להתחזקות ולהתבססות הישובים. רבים מאנשי האזור, ערבים ויהודים כאחד, הועסקו בשלב הקמת התחנה. העובדים הערבים באו רובם מהכפרים שבעבר-הירדן. העובדים היהודים הגיעו מכל האזור (ורבים נוספים מכל חלקי הארץ). מרבית העובדים מהאזור הגיעו משני משקים: מגשר (אשדות יעקב) ומקבוצת השומר הצעיר בכנרת (אפיקים). השימוש בחשמל אפשר התקנת מנועים חשמליים במכוני שאיבת המים בשני הנהרות וכן בכנרת. בעזרת המשאבות הועלו המים...

Read More

עמק הירדן ממזרח לכביש 90 ונהר הירמוך מנהריים לחמת גדר / יונתן זיגמנד

אנו שמחים להביא בפניכם סדרת כתבות קצרות מלוות בתמונות בנושא "עמק הירדן ממזרח לכביש 90 ונהר הירמוך מנהריים לחמת גדר". הכתבות הן פרי עבודתו של יונתן זיגמנד, בן קיבוץ מעין-צבי ובוגר המחלקה ללימודי א"י במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, שקיבץ את כל הנושאים למצגת מסודרת ומושקעת. תודה יונתן! (ראו קישור להורדה בהמשך) נושאי המצגת: מפת האזור עם נקודות ציון האתרים הנסקרים במצגת ההיסטוריה של האזור במאה העשרים בתחילה- התמקדות בצד המערבי, בקרבת הירדן נהר הירמוך אתר נהריים אשדות יעקב בין אשדות למסדה מסדה ושער הגולן מסדה ושער הגולן במלחמת העצמאות אנדרטת מג"ב ותל דבר הירמוך 'ההררי' מסילת הרכבת לאורך הירמוך תקריות אש בדרך לחמת גדר קרדיט תמונות (ללא הפנייה): גבי שכטר, שמעון זיגמנד, יונתן זיגמנד. בשקופיות האחרונות יש הפניות וביבליוגרפיה להרחבה. לפרטים נוספים ושאלות בנוגע למצגת, אתם מוזמנים לפנות אל יונתן בדוא"ל: yonavilnai@gmail.com ניתן להוריד את המצגת עם כל הנושאים, בפורמט PDF בקישור הבא:  עמק הירדן ממזרח לכביש 90 ונהר הירמוך מנהריים לחמת גדר (901.0 KiB) מפת האזור עם נקודות ציון האתרים הנסקרים במצגת מפת האזור עם האתרים שבמצגת (מתוך אתר 'עמוד ענן'). שביל האופניים 'סובב כנרת' עובר באזור מאתר נהריים, אל מצפה אבנר, שני האקוודוקטים וממשיך ממערב ומצפון לשער הגולן ומסדה. השביל מסומן בציור של אופניים על הכנרת, על גבי אבנים לאורך המסלול.   נושא 1: ההיסטוריה של האזור במאה העשרים 'בקעת כנרות', או 'נגב כנרות' (המוזכר ביהושע י"א 2) ידועה כיום על שם המועצה בה היא שוכנת- 'עמק הירדן'. האזור כיום משובץ בשדות, מטעים, ברכות דגים וביישובים פורחים.  אתר המועצה מראה זה יכול להזכיר לנו את הנוף שראה לוט בהשקיפו על "ככר הירדן, כי כולה מושקה" (בראשית י"ג 10), אך נוף זה איננו טבעי והוא תולדה של ההתיישבות הציונית באזור שהחלה בראשית המאה שעברה. עם הקמת הישובים הוחל גם בעיבוד נרחב של הקרקע, בתחילה כשטחי בעל ובהמשך כשלחין. בראשית המאה ה- 20 מוקמת המושבה מלחמיה/ מנחמיה בדרומו של האזור ולקראת סוף העשור הראשון מוקמות חוות כנרת, כנרת המושבה ודגניה. ישובים ערביים בעמק היו העיירה סמח/צמח והכפרים עובדייה, דלהמייה וסמרה. המקום נחשב כאזור ספר לא מפותח, המבוסס על חקלאות בעל. סעיף של קו הרכבת החיג'אזית מחיפה לדמשק (1905) עבר במרכז העמק, אך עדיין לא תרם להתפתחות הישובית והכלכלית. הכביש הראשון שנסלל  באזור היה כביש טבריה-צמח (1920).    בתמונות: 1. בריכה בעמק הירדן כיום; 2. צילום אוויר גרמני מ...

Read More

טרומפלדור בדגניה, מרים את אסתר בידו האחת

כתבה משעשעת ב"חדשות בן עזר", מס. 521 בשנת 1913 שהה יוסף טרומפלור בדגניה ונמצא בה עד אשר עזב את הארץ בקיץ 1914. בואו לקבוצה קשור היה בהתרבות מעשי הריגת שומרים בגליל בידי ערבים. יומיים לאחר הריגתו של משה ברסקי, נהרג יוסף זלצמן בשדות כנרת, ובדצמבר 1913 נהרג בסג'רה השומר יעקב פלדמן. על בואו של טרומפלדור לקבוצה מסופר בקובץ "דרכה של דגניה": נכה-מלחמה, גידם בשמאלו, עש בעבודות הקשות ביותר, בעידור, בחריש, בהעמסת אלומות בקילשון, פנים רציניים, חמורים – וצחוק של ילד תמים. אוסיה קראנו לו, משכמו ומעלה גבוה מכולם. הוא אהב את דגניה, וחזה בה את הקומונה בטהרתה. לא ראה, או התעלם מחולשות קטנות. קשה היה לו לסגל לעצמו את השפה, אך דיבר עברית בעקשנות ובמאמצים רבים. אסתר תיארו בפניי כיצד עמדה יום אחד בשמלתה הארוכה, המהודקת בחגורה, והתבוננה באוסיה המעמיס קש, או חציר, על העגלה, כשהוא מחזיק את הקלשון בידו האחת. כאשר ראה את מבט ההשתאות, ואולי הסקרנות, על פניה של בת-האיכרים הצעירה והרזה, ניגש אליה בחיוך, תפס בחגורתה והרים אותה אל-על בתנופת ידו אחת, להראות לה! "ראיתי את טרומפלדור בבואו," היא חוזרת ומספרת לדפנה אלון, "אני זוכרת יום אחד, כשעבדתי בשדה, ראיתי איש מרים בידו האחת קלשון ענק ומעמיס חבילות על עגלה, נדהמתי מכוחו. כשהבחין בי קרא אליי, אחז בחגורתי והניף אותי למעלה, לשמיים… אסתר ראב צוחקת," מוסיפב וכותבת דפנה אלון, "וכשהיא צוחקת יש לה פני נערה צעירה. היא יושבת מולי במכנסיים וחולצה רקומה. אישה בהירה, כסופת-שיער, מתרגשת ומרגשת." על העברית של טרומפלדור אמרה לי אסתר שהיתה מעורבת במילים רוסיות, ובקבוצה נהגו לצחוק על צורות-הדיבור האופייניות לו כגון – "הקיבה כואבת לי," או – "אני פרי קפצתי," – פרי היא קידומת ברוסית המראה על פעולה חוזרת, שבת וקפצתי, או – קפצתי מעל. מתוך "ימים של לענה ודבש", ספור חייה של המשוררת אסתר ראב מאת אהוד בן עזר. עם עובד, 1998. 599 עמ'. עמ'...

Read More