סלע קיומנו- כנס על ארכיאולוגיה, פוליטיקה ותקשורת
ינו01

סלע קיומנו- כנס על ארכיאולוגיה, פוליטיקה ותקשורת

הכנס ׳סלע קיומנו׳, פרי שיתוף פעולה בין המחלקה לתקשורת והמחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, נערך בשבוע שעבר בבית גבריאל בצמח ובו השתתפו אורי אבנרי, בני ליס, עיתונאים וחוקרים בכירים נוספים. במרכז הכנס עמדו הסוגיות הטעונות של הארכיאולוגיה בישראל בהקשרה הפוליטי והאידיאולוגי, ותפקיד התקשורת בהבניית המציאות באמצעות הממצאים הארכיאולוגיים. הפוליטיקאי לשעבר והעיתונאי הוותיק אורי אבנרי, פתח את הכנס בסקירה של הארכיאולוגיה והפוליטיקה בישראל לאורך שנות קיומה של המדינה. "ההיכרות עם הארץ והממצאים הארכיאולוגיים שבה, הייתה נחוצה לבני דורי על מנת למצוא שורשים שיחברו אותנו עם הארץ". הארכיאולוג הבכיר פרופ' גבי ברקאי, סיפר על עבודת המחקר שהוא עורך בשנים האחרונות בסינון עפר שהוצא מאזור הר הבית, וטען נחרצות: "אין לי אידיאולוגיה בנושא, אני ארכיאולוג". הר הבית, לדבריו, מהווה חור שחור בהיסטוריה של ירושלים, ובגלל הבעיות הפוליטיות, לא נחשפו כמעט ממצאים מהאתר רווי ההיסטוריה החשובה, המהווה כשישית משטח העיר העתיקה, ובו כ-50 חללים תת קרקעיים. הממצאים שהעלה, שופכים אור על תולדות ההר מהתקופה הפרה-היסטורית ועד ימינו. גם הארכיאולוג הוותיק פרופ' אדם זרטל, מהמכללה האקדמית כנרת, התייחס לנושא הפוליטיקה והארכיאולוגיה, ואמר: "הארכיאולוגיה הוא מדע, והמדע הוא מעל הפוליטיקה. מי שעושה שימוש לרעה במדע, הוא האדם ולא הארכיאולוג". זרטל סיפר על החפירות הארכיאולוגיות שערך החל משנות ה-70' באזור השומרון, ובייחוד במזבח שחשף על הר עיבל שהוא מייחס אותו ליהושע המקראי, והתייחס לטענות שהושמעו כנגדו הנוגעות לחפירות בשטחים הכבושים: "זאת הארץ שלנו, היינו בה וגם נהיה בה, ולכן אנחנו חייבים לחקור אותה". כנגד דבריהם של הארכיאולוגים הבכירים, טען יונתן מזרחי מהארגון "עמק שווה", העוסק בארכיאולוגיה בצל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כי "כל עשייה ארכיאולוגית מלווה תמיד באידיאולוגיה". מזרחי הדגיש כי כל ממצא ארכיאולוגי, חייב להגיע עם הסבר ופרשנות של הארכיאולוג , "ופרשנות תמיד קשורה בזהות שלנו", אמר מזרחי. במושב הסוגר של הכנס, התכנסו לדיון שעסק בארכיאולוגיה ופוליטיקה פרופ' אלי פולק ממכון ויצמן, ד"ר נמרוד לוז מהמכללה האקדמית כנרת וראמז עיד מאוניברסיטת ברן בשוויץ  שהבוקר התפרסמה בהארץ כתבה על מחקרו שם צוטט ד״ר מוטי אביעם. פרופ' פולק אמר כי יש להתייחס לארכיאולוגיה ככלי מדעי, שאינו צריך להיות מכשיר אידיאולוגי. עיד הציג אל מול אמירה זו, את מחקרו שעוסק באתרי מורשת עולמיים בישראל, והראה כיצד מדינת ישראל אכן עושה שימוש פוליטי באתרי המורשת הארכיאולוגיים שהוכרו על ידי אונסק"ו, ומתעדפת מורשת אחת על פני אחרת באתרים אלו. ד"ר לאה מנדלזיס, ראשת המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת אמרה בכנס: "הארכיאולוגיה מסעירה את הדמיון הלאומי, הדתי והמסורתי בישראל, בעיצוב זהות יהודית וישראלית. אנו למדים כיצד הממצאים הארכיאולוגיים משמשים כלי שרת בידי הכוחות הפוליטיים, שמנסים לקבוע למי שייכת הארץ הזאת. התקשורת, בחשיפת הממצאים, מבנה וממסגרת את המציאות הפוליטית, בהתאם לסיקור שלה את הארכיאולוגיה. לכן בהחלט ניתן לקבוע כי הארכיאולוגיה והתקשורת, משולבים זה בזה, בקשר בלתי ניתן לניתוק". ד"ר מוטי אביעם, מייסד מכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית ומרצה בכיר במחלקה ללימודי א"י במכללה...

Read More

האם נמצאה המחצבה ממנה נחצבו אבני המקדש?

מחצבת ענק מימי בית מקדש השני (מאה 1 לספירה) נחשפה בשבועות האחרונים בחפירות שעורכת רשות העתיקות לפני סלילת כביש 21 ע"י חברת מוריה. כן נחשפו במהלך החפירה, בין היתר, מפתח בן כ-2000, קרדומים, יתדות ביקוע, ועוד. לדברי אירנה זילברבוד, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "תופעת החציבה יצרה מחזה מרהיב של זקיפי סלע ומדרגות סלע, ומן מכתשים כתוצאה מחציבת האדם. במקום נשארו גושי סלע בשלבים מסויימים של חציבתם, והיו כאלה שנמצאו בשלב מקדים לקראת ניתוק. חלק מהאבנים שנחצבו, אורכן עולה על 2 מטרים. ככל הנראה, נחצבו אבני הענק לטובת מבני ציבור מפוארים בעיר". זילברבוד מסבירה, כי "הקרדומים שימשו לחציבת תעלות הניתוק של גוש האבן ממשטח הסלע, ויתד הביקוע (מן ראש חץ של ברזל דחוס) נועד לנתק את בסיס האבן מן הסלע באמצעות מכות פטיש. מפתח הארכובה שנחשף, וככל הנראה שימש לפתיחת דלת לפני כ- 2000 שנה, הינו מעוקל ובעל זיזים – מה עשה במקום? יתכן שנפל מכיס אחד החוצבים". מחצבות הענק שנחשפו – בגודל כולל של דונם, מצטרפות למחצבות נוספות שתועדו ונחקרו בעבר ע"י רשות העתיקות. מהמחקר עולה, כי השכונות הצפוניות של ירושלים של היום, יושבות על "עיר המחצבות "של ירושלים מימי הבית השני. נשאלת השאלה מדוע החוצבים בחרו דווקא את אזור זה. החוקרים משערים שמשום תצורת הסלע "המלכה"- סוג סלע שהוא נח לחציבה, ומתקשה מיד אחרי חציבתו. בנוסף לכך, מאחר שהשטח הצפוני גבוה טופוגרפית משטח העיר ירושלים של ימי הבית השני, נראה שנקל היה לשנע את אבני הענק, שחלקן שוקל עשרות אם לא מאות טונות, במורד – לאורך המדרון אל שטחי הבנייה. בסמוך למחצבה נחשפה דרך עתיקה מימי הבית השני, וסביר שהיא שמשה לשינוע האבנים הגדולות. חידה נוספת בכל הקשור לשינוע אבני הענק היא כיצד הזיזו אותן. הדעת נותנת כי עשו זאת באמצעות שוורים וכלונסאות עץ, אך המקורות ההסטוריים מהתקופה גם מזכירים מנופי ענק עשוים...

Read More

פסלונים מתקופת האבן נחשפו בתל מוצא שליד ירושלים

בחפירות שעורכת רשות העתיקות בימים אלה באתר הארכיאולוגי תל מוצא, לקראת העבודות לביצוע כביש 1 החדש משער הגיא אל ירושלים ע"י החברה הלאומית לדרכים, נתגלו שני פסלונים מתקופת האבן החדשה (התקופה הניאוליתית הקדם-קיראמית ב'). לדברי אנה אייריך וד"ר חמודי חלאילה, מנהלי החפירה באתר מטעם רשות העתיקות, "הפסלונים, בני כ -9,500-9,000 שנה, נמצאו בסמוך למבנה רחב מימדים בעל מתאר מעוגל, שבסיס קירותיו נבנה מאבני שדה, וחלקיו העליונים נבנו – כנראה, מלבני בוץ. הפסלון הראשון, בדמות איל ולו קרניים מפותלות, עוצב באבן גיר בגודל של כ-15 ס"מ. הפיסול יוצא מן הכלל, ומתאר פרטים מדויקים מדמות החיה; הראש והקרניים בולטות בקדמת הגוף, והן מעוצבות בפרופורציה מדויקת. הגוף הוחלק, ורגלי הפסלון עוצבו בחריטה, על מנת להבדילן מיתר הגוף. הפסלון השני, שעוצב על אבן דולומיט קשה ומוחלקת, מעוצב באופן מופשט, אך נראה שגם הוא מייצג בעל חיים גדול, שלו קרניים בולטות המפרידות את הגוף המוארך מהראש. הקרניים – היוצאות ממרכז הראש אל הצדדים, דומות בצורתן לקרני בקר בר או תאו". לדברי ד"ר חלאילה, "התקופה הניאוליתית הקדם קיראמית ב' (האלף השמיני לפני הספירה), נחשבת לאחד הפרקים המרתקים בהיסטוריה האנושית; התחוללו בה תמורות רבות אשר עיצבו את פני החברה האנושית אלפי שנים קדימה. בתקופה זו, חל מעבר מחיי נוודות – המבוססים על צייד ולקט, לחיי קבע, המבוססים על חקלאות ומרעה. בתקופה זו החל האדם להתיישב התיישבות קבע, ואף החלו להיבנות יישובים שהשתרעו על פני שטח נרחב. באתרים אחדים שנחשפו באזורנו התגלו שרידים המצביעים על תכנון ארכיטקטוני מוקדם של אותם יישובים, ויכולות הנדסיות מורכבות, כולל בניה של בתים בני שתי קומות. בתקופה זו, הואץ תהליך ביות בעלי החיים וביות הצמחים. העדויות הארכיאולוגיות מתקופה זו, ובעיקר חפצי האומנות – כגון הפסלונים שהתגלו בתל מוצא, מלמדים אותנו אודות חיי הדת, הפולחן ומערכת האמונות של בני החברה הניאוליתית. עדויות נוספות בנושא, התקבלו גם מחקר הקברים ומנהגי הקבורה של אותה חברה פרהיסטורית. ד"ר חלאילה מוסיף, כי "ידוע שהציד היה עיסוק מרכזי בתקופה זו. יתכן שהפסלונים שימשו כפסלי מזל להצלחת הציד, ועמדו במרכז טקס מסורתי שביצעו הציידים לפני יציאתם לשטח". סברה אחרת, המוצגת על ידי הארכיאולוגית אנה אייריך השותפה למחקר, קושרת את הפסלונים ממוצא לתהליך ביות בעלי חיים – כמו בקר הבר, ומינים שונים של עז הבר. הפסלונים שהתגלו בחפירות הנוכחיות בתל מוצא מצטרפים לממצאים ייחודיים מאתר זה, שנחשפו בעבר.. מממצאים אלה ניתן להסיק שהאתר בתל מוצא היה כפי הנראה הגדול ביותר מסוגו באזור ההר שמסביב...

Read More

קופסה מיניאטורית מעוטרת בצלב נחשפה לאחרונה בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים

קופסת תפילה נוצרית מיניאטורית עתיקה התגלתה בחפירות בירושלים לדברי מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "חפצי הקודש המצוירים מהתקופה הביזנטית שנתגלו כאן, בארץ הקודש, נדירים ביותר". הממצא נחשף בחפירות ארכיאולוגיות המתקיימות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים קופסה מיניאטורית מעוטרת בצלב נחשפה לאחרונה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. הקופסה, מהתקופה הביזנטית (מאות 6-7 לספירה), נשאה בתוכה ציורים של שתי דמויות (איקונות) שסביבן רקע מצופה עלי זהב, ונראה שהיא שמשה חפץ תפילה אישי. הממצא הייחודי הוצג היום לראשונה בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה" שנערך זו השנה החמישית ביוזמת רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית בירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים וחברת מוריה. אורכה של הקופסה 2.2 ס"מ, רוחבה 1.6 ס"מ, והיא עשויה מעצמות בעל חיים גדול (בקר, גמל או סוס). הקופסה נפתחת בהחלקה, ובעת פתיחתה היא כוללת שני חלקים שטוחים, שכל אחד מהם נושא ציור צבעוני. לדברי יאנה צ'חנוביץ, מנהלת החפירה יחד עם ד"ר דורון בן עמי מרשות העתיקות, "השימוש באיקונות (חפצי פולחן המציגים את דמויות הקדושים) לתפילה מחוץ לכנסייה מוכר בעולם הנוצרי כבר מהמאה ה-5 לספירה. יחד עם זאת, חפצי הקודש המצוירים שמתוארכים לתקופה הביזנטית ונתגלו כאן, בארץ הקודש, הם נדירים ביותר, ולכן מדובר בממצא בהחלט חשוב. איקונות מתקפלות לשימוש פרטי מוכרות עד היום בעולם הנוצרי המודרני, במיוחד במזרח. הקופסה נתגלתה שלמה, פרט לסדק קטן, וסגירתה ההרמטית אפשרה את השתמרות הציורים על הפנלים הפנימיים של החפץ." בציור שבתחתית הקופסה נראית דמותו של גבר מזוקן על גבי רקע זהב. פניו השתמרו באופן מקוטע, אף שניתן להבחין במתארם הכללי, בגון שיערו הכהה, ובעינו השמאלית. פרטי לבושו הניתנים לזיהוי, כוללים בגד לבן שכתם ורוד מצוי בכתפו הימנית – קרוב לוודאי שמדובר בטוניקה לבנה ורצועות ארגמן. הציור בצדו הפנימי של מכסה הקופסה השתמר באופן מקוטע יותר. מן הפרטים שנותרו ניתן לשחזר את מתארה של דמות קטנה יותר, כנראה נשית, לבושה בבגד כחול, על גבי רקע זהב. פני הדמות לא השתמרו, אך ניתן להבחין בקווי השיער (או מטפחת ראש?), סנטר, צוואר וחלק מהכתף השמאלית. בהעדר כל מנגנון לתליה, יש להניח שהחפץ הזעיר נשמר בתוך שקיק עשוי בד. במערות אטומות שנחפרו באתר מוסשבאייה בלקה (Moshchevaya Balka) בצפון הקווקז ברוסיה, השתמרו בשלמותם, בין השאר, שקיקים כאלה, שנמצאו על גופות הנקברים. מן הקונטקסט בו נתגלו ניתן לקבוע שגברים ענדו אותם על חגורת מותניים, ונשים – על חלקה העליון של שמלתן. לדברי צ'חנוביץ', "עקב מצב ההשתמרות הרעוע של הציורים שבקופסה, כל ניסיון לזהות את הדמויות באופן ודאי יהיה בגדר השערה. ניתן להעלות כמה אפשרויות: אם מקובלת נקודת המוצא שהמתוארים בציורים הם גבר ואישה, האפשרות המתבקשת היא ישו ומרים. יחד עם זאת במאות ה-6-7 (תאריכה של הקופסה), עלה מספר הקדושים הנערצים על ידי הכנסייה הנוצרית למאות רבות, ויתכן שמדובר בציור של שניים מתוכם. החפירות בחניון גבעתי חשפו בשנים האחרונות את שרידי...

Read More

מבנה ציבורי מהתקופה הביזנטית (כנסיה?) נחשף בחפירת הצלה בעכו

בחפירות של רשות העתיקות בעכו נחשף מבנה ציבורי מהתקופה הביזנטית, בן כ-1,500 שנה נורית פייג, מנהלת החפירה: "אולי מדובר בכנסייה. זו הפעם הראשונה שנחשפו בעכו שרידי מבנה ציבור מתקופה זו" לראשונה בתולדות מחקר עכו, נחשף בעיר מבנה ציבור מהתקופה הביזנטית. בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות כ-100 מ' ממערב לתל עכו – בסמיכות למתחם קניון עזריאלי הנבנה במקום, התגלה מבנה ציבורי בן כ-1,500 שנה, שיתכן כי שימש ככנסייה. חפירת ההצלה הארכיאולוגית בוצעה באתר עקב עבודה לא מתואמת שנעשתה בשטח עתיקות מוכרז ופגעה בעתיקות. לדברי נורית פייג, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "עד כה, היתה העיר מוכרת מהכתובים הנוצריים כמי שהבישוף שלה לקח חלק בגיבוש הדת החדשה. כעת, צצות העדויות הראשונות בשטח. מדובר בתגלית חשובה למחקר עכו מאחר שעד כה לא נמצאו שרידים המתוארכים לתקופה הביזנטית, למעט שרידי רובע מגורים ששכן בסמוך לים." בחפירה שקיימה רשות העתיקות נחשף מבנה ציבורי גדול, בנוי אבני גזית. גודל המבנה, הבנייה המרשימה וכן הממצאים: שפע הרעפים, חלקי השיש מעוטרים, החרסים והמטבעות מעידים על מבנה ציבורי (אולי כנסיה), ששימש את עיר הבישוף עכו בתקופה הביזנטית. מתחת למפלסי הקירות שרדו צינורות חרס, ובאחד מחדריו אותרו רצפות פסיפס. את אספקת המים השוטפת קבלו תושבי המבנה גם מן הבאר שנמצאה באחת מחצרות המבנה. מן המקורות הנוצרים ידוע על הבישופים של עכו וקיסריה, שהשתתפו בכנסים ובוועידות המרכזיות העולמיות שדנו בגיבוש עיקרי הדת – דבר המעיד על מרכזיותה של עכו עבור הדת הנוצרית בתקופה זו. כמו כן, קיימת עדות של צליין אנונימי מהעיר PIACENZA באיטליה, על עושרה ויופיה של העיר עכו בשנת 570, בה הוא מספר על המנזרים היפים שבשטחה. את מיעוט השרידים הביזנטים שנמצאו עד כה ניתן לייחס להרס שנעשה על ידי ממשיכיהם. כמו כן, נחשפו מתחת ליסודותיו של המבנה הציבורי מבנים קדומים לו מהתקופה ההלניסטית שתכולתם עשירה בכלי יבוא מאגן הים התיכון, בינהם אמפורות שמוצאן מהאי רודוס, כפי שמשתמע מהידיות החתומות הנושאות את שמות...

Read More