קמפוס ים המלח – סיכום / צחי הררי
סוף סוף בבית, אחרי מקלחת חמה וטובה, התמונות מועברות ברגעים אלו למחשב וזה בדיוק הזמן המתאים לסיכום הקמפוס.
אגב, מי שרוצה מוזמן/נת לשלוח אלי את הסיכום האישי שלו/שלה ואני אעלה אותו לאתר, אחרי הכל – חסרונה של ליטל מורגש גם מבחינה זו.
לחצו כאן לצפיה לתמונות ה-מ-ד-ה-י-מ-ו-ת של בניה (אפשר גם בפיקסה) ואפשר גם לראות תמונות שבניה צילם בסיורים קודמים.
בקצרה – היה מורכב ומסובך! אלו מילות המפתח. איך שלא נמשוך את השמיכה הזו שנקראת שיקום בקע ים-המלח – למישהו יהיה קר…
אבל היה גם מדהים! השילוב של התחומים בהם נגענו בליווי ההרצאות המושקעות של החברים, התוספות וההרצאות של דלית יחד עם ההרצאות של הבכירים בהם פגשנו סיפקו זווית ראיה רחבה ועמוקה כאחד על מכלול הבעיות של איזור ים המלח בעבר, בהווה ובעתיד.
אך כל זה לא היה מוצלח כל-כך בלי האווירה הטובה, הארוחות המושקעות, הארגון והמארגנים, הסדר, נהג האוטובוס, ההתנדבות הכוללת מצד כולם לעזרה בכל דבר וההרגשה הטובה, שאני חושב שכולם יכולים להזדהות איתה – להיות בין חברים.
הטיול למצדה היה "מעלף" (תרתי משמע) והשאיר אותי עם השאלה בה התחבטתי די ברצינות: "מה אתם הייתם עושים?"
מנכ"לים וסמנכ"לים ניסו למרוח אותנו בסיפורים במקום בקרמים, אבל נראה שהדעה הכללית לא הוסטה בעקבות זאת, ובעזרת בניה, אפילו הוכתר מנהל ההסברה של מפעלי ים המלח כגיבור הלאומי שמציל את העולם מכל סבלותיו…
הסכמתי בצער עם המסקנה הפסימית, אך המציאותית, של דלית שלא משנה מה נעשה ואיך נרצה לתקן – המצב לא יחזור לקדמותו, ב- 30 השנים הקרובות ימשיך המפלס רק לרדת עוד ועוד מדי שנה. כמה קל לאדם להרוס וכמה קשה לשקם. אני חושב שהתובנה העיקרית שלי מהסיור הזה היא: "סוף מעשה במחשבה תחילה" – את כל מה שאנחנו מתכננים לעשות צריכה ללוות המחשבה והחקירה על התועלת להווה מול ההשפעות לעתיד. תזכרו את זה כשתהיו גדולים ודוקטורים ויבקשו מכם חוות דעת לפני הקמת איזשהו פרוייקט גרנדיוזי…
עד כאן ה"בקצרה", ועכשיו דעתי האישית קצת יותר באריכות: יש עוד…
