0
ההקדמה להגדת הפסח של החיילים העבריים בצבא הבריטי, 1942
פורסם: אפר' 1, 2010 ב מסיפורי ארצנו
מאת: אהוד בן עזר פורסם בחדשות בן עזר ("מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח") גיליון מס' 531:
בליל זה, בהתקדש עלינו חג החרות, ליל י"ד בניסן שנת תש"ב [1942], ואנו מסובים יחדיו, חיילי יחידת הנהגים 5 מ.ט. העברית וליבנו נסער וחוגג. נסער הלב, כי לא תמה מצרים לישראל. כי היתה תבל כולה מצרים לנו. נעלה הערב, על ראש שמחתנו באבל יוקד ובחרון שילומים את בתי ישראל ברחבי גולה אשר הפך למו החג לחגא, נזכור את ספינת ישראל סוערה, אשר חופים לא ילקטוה [צ"ל יקלטוה] וחופה האחד, הנכסף, נעול על בריחים. והיתה שמחת חג החרות חרישית ועצורה, כי עלה הכורת על בית ישראל.בהיותנו מסובים יחדיו, מאות חיילים עברים, בנכר, הרחק מן הארץ, וליבנו עם הבית אשר בשליחותו הלכנו, והוא חוגג וקורץ ממרחקים, וזכרנו את חברינו, אשר נזעקו אל הדגל, וכרעו בדרך. אלו, אשר נפלו ראשונים במערכה ואלו אשר נפלו בשבי האוייב.
נעלה את הבית הערב, את נפתולי בניינו ואת לבטי גידולו. נראנו ממרחקים, והוא קורן ומאיר, ונאמין, כי תגבר בו תחושת מקלט אחרון לאומה מתבוססת בדמה, ופסו אוזלת-היד והתכחשות לתביעת הבניין והנאמנות לו.
בהתקדש עלינו ליל החג, וזכרנו את לי "הסדר" אשתקד, אשר בו חגונו את החג, ואנו קורסים על סלעים בערוץ טוברוק במצור, וחשנו, כי לא הוסר המצור וכי סגר עלינו המצור סביב סביב.
ותיכון בנו אמונת ה"אף על פי כן": כי יכול נוכל למצור מצרים אשר סגר עלינו סביב. ובהתקדש עלינו חג החרות הבא, ומצא אותנו על חורבות משעבדי החרות, דרוכים לבאות ונכונים לעומס הבניין, כאשר יטיל עלינו גורל ישראל. אמן.
לשנה הבאה בירושלים!
יש עוד…
